כיצד מעצבים את רצונות בני האדם כך שיתמכו בסדר הקיים?
ובכן, האדם עובר מילדותו אינדוקטרינציה שגורמת לו לשתף פעולה עם הסדר הקיים ע"י נרמול ומישטור, כך שהם (לפי פוקו) הופכים לאנשים יצרנים וצייתנים – עניין הכרחי בחברה הקפיטליסטית המודרנית.
כוח מעצב זה פועל "ברכות" ולא באלימות, ע"י שכנוע וכך שהוא גורם לנו לחשוב ששיתוף הפעולה עם הסדר הקיים הוא מה שטוב ורצוי לנו; כוח הפועל ללא קונפליקט.
מי אחראי לאינדוקטרינציה?
כמעט כל המוסדות החברתיים, מבית הספר ועד לבית המשפט והכלא, תפקידם לשמר את הסדר הקיים, ולפיכך יש להם פונקציה פוליטית מובהקת.
לפי תפיסה זו, אין הבדל בין שלטון לחברה, ותחום פעולת הכוח הפוליטי הוא תחום החברה כולה.
הגדרת הכוח, לפי תפיסה זו, נסמכת על ההגדרה המרקסיסטית( – החברה גורמת לבני אדם, על ידי מניפולציה על הרצון, לפעול בניגוד לאינטרסים שלהם): יחסי כוח הם יחסים שבהם א' גורם לב' לנהוג בניגוד לאינטרס האמיתי שלו.
בבסיס הגדרה זו מובלעת ההנחה שקיים הבדל בין רצון סובייקטיבי לבין אינטרס אמיתי; הנחה זו מנוגדת לעמדה האמפיריציסטית, שכן היא מניחה פער בין מהות לתופעה, בין רצון מובע, גלוי, לאינטרס נסתר שרוחש תחתיו♪. דוגמה למתחילים היא התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, שממקמת את המהות בנסתר ולא בתופעה. הפער בין השניים נתפס גם דרך ההתנסות היומיומית: ילדים רוצים מאד להכניס מזלגות לשקע, לעיתים, אך הדבר עומד בניגוד לאינטרס שלהם. גם השימוש בסמים הוא לעיתים קרובות רצונם הגלוי של אנשים, ברם מירב מדינות העולם אוסרות זאת בהנחה שהדבר עומד בניגוד לאינטרס המהותי שלהם.
עוד איזה בלוג 