הפילוסופיה הפוליטית של אריסטו

ספרו של אריסטו, "הפוליטיקה", נכתב ע"י תלמידיו ואין הוא תורה שלמה; למעשה, לא ידוע אפילו האם הוא שערך אותו.

ראשית, כדי לדעת מהי "פוליס טובה", אסף אריסטו 158 חוקות של פולייס בנות תקופתו. (מכולן, רק זו של אתונה שרדה עד היום). שנית, הוא מגדיר את המדינה כך:

המדינה כסוג: שותפות של בני אדם, קהילה. (שותפות של שונים שפועלים ביחד כדי לממש מטרה אחת – שגשוג כלכלי, הישרדות המין, מיץ פירות לכל הג'ינג'ים).

 

אריסטו מונה סוגי שותפויות וקהילות לאורך ההיסטוריה שמטרתם היא הפשוטה ביותר, בהתאם לצרכים הבסיסיים של האדם: המשפחה (המונה אב, אם, ילדים ועבדים  – למטרת הישרדות המין). בהמשך – הכפר, אוסף של משפחות (שותפות המבוססת על חלוקת עבודה וייצור, כך שהאדם מצליח לספק יוצר צרכים, וגם צרכים מורכבים או מעודנים יותר); המדינה, אוסף של כפרים (בניגוד לשאר השותפויות, המדינה מספקת גם את הצרכים המורכבים והמיוחדים לאדם כבעל תבונה – מדע ותרבות).

•העובדה שהמדינה מספקת את צרכי עצמה, אוטרקית (ערך הלני שנזכר בשיעורים קודמים), הופכת אותה לשותפות האנושית הנעלה ביותר; היותה מספיקה לעצמה גם עושה את המדינה למוסרית ביותר ולכן היא גם מסוגלת לחוקק לעצמה…

 

הביקורת: נשאל, כיצד מונה אריסטו את העבדים בין חברי הקהילה?

ההסבר: עבד הוא אצל אריסטו אדם עם טבע פגום, אין לו תבוניות שלמה והדבר היחיד שלו הוא מסוגל הוא ציות, ולכן זה הקיום שטוב לו באשר אין הוא מסוגל להתקיים לבדו.

אם כן, המדינה היא, לפי אריסטו, גוף טבעי, והאדם הוא חיה פוליטית (כלומר, הוא מממש את עצמו רק במסגרת מדינית, וללא המדינה לא יתקיים). ההסבר שהוא מציג לכך הוא שהאדם הוא היצור היחיד שמשתמש בשפה (מודרניזם, חומסקי); השפה קיימת לשם ההידברות וההידברות קיימת כדי להסכים על כללים כלשהם לחברה, מ.ש.ל. האדם הוא יצור פוליטי. כללים אלה נוגעים לשאלה "מהו הצדק" ו"מהו העוול".

 

מכאן עובר אריסטו לדון בשאלה, "מהו הצדק"?

ההגדרה היא אריסטוטלית אופיינית:

צדק הוא חלוקה צודקת של מה שיש למדינה לחלק.

החלוקה הצודקת היא זו שבה השווים מקבלים שווה והלא שווים מקבלים לא שווה.

 

אחד הדברים שהמדינה מחלקת הוא הזכות לשלוט; בסופו של דבר, אריסטו דן בעיקר בשאלה "מי זכאי לשלוט?"

הבעיה: למה הוא מתייחס באומרו "שווים"?

אומר אריסטו: במדינות מסוימות, הקריטריון הוא חירות: בפולייס דמוקרטיות, "השווים" הם האנשים החופשיים. במדינה אוליגרכית, הקריטריון הוא אדמות: מי שיש לו יותר אדמות, יש לו יותר זכות בשלטון. במדינה אפלטונית, הקריטריון הוא הסגולות הטובות: האמיץ, החכם, המבין את האידיאות הוא שזכאי לשלוט.

 

אבל! אחרי שהגדרנו את הקריטריון, עדיין אין בידינו שיטה לחלק לפיו.

 

"מהו בסיס החלוקה הצודק?"

להלן:

מספר השולטים

 

לטובת מי השלטון

 

 

 

לטובת הכלל

לטובת השליט

 

אחד

 

מלוכה, טירניה
מעטים אריסטוקרטיה אוליגרכיה
כלל האזרחים

 

פוליטיאה

 

דמוקרטיה

 

לפי אריסטו, דמוקרטיה היא שלטון הרוב, אך היא פועלת לטובת האינטרס של העניים ומתעלמת מהעשירים ולכן אינה פועלת למען הכלל.

הפוליטיאה הינה המדינה האידיאלית של אריסטו. הוא דוחה את רעיון המלך הפילוסוף הואיל ואין אדם המכיל את כל התכונות הטובות, לכן הוא מעדיף אריסטוקרטיה ואם לא ניתן עדיף שלטון הרוב, או פוליטיאה שפועלת למען הכלל, כאמור.

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s