ז'אן ז'אק רוסו

מאמר חשוב שכתב רוסו לתחרות בה זכה  נקרא "מאמר על המדעים והאמנויות" – 1750. לדבריו, המדעים והאמנויות עריצים פחות מחוקי המדינה, ו"רבי עוצמה אולי יותר" – ניצני החשיבה הפוקויאנית, במובן מסוים – הכפייה עזה יותר כשהיא "רכה" ולא מורגשת, סטייל "אידיאולוגיה" מרקסיסטית: מדעים ואמנויות שמטרתם להפוך את האדם למשועבד ולמשתף פעולה עם השלטון. •חשוב להבחין שבטקסט הידוע של מרקס  מופיעים דימויים דומים, גם אם לא ביחס למדעים והאמנויות שמרקס העריץ.

 

וולטר, שהיה ידידו של ז'אן ז'אק רוסו ואיש רוח חשוב של התקופה, הגיב בחריפות על מאמר זה של רוסו. בעקבות תגובת וולטר חזר בו רוסו מכמה מקביעותיו במאמר זה.

 

מאמר חשוב נוסף של רוסו: "מהו מקור אי השוויון בין בני האדם?"  – 1754 (גמכן נכתב לתחרות אבל לא זכה בה, הפעם). עוד אחד: "אמיל" – 1762, וכן "על האמנה החברתית" – 1762.

 

"האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא אסור באזיקים" – במילים אלה נפתח המאמר עלהאמנה החברתית . בניגוד להובס, שהציג את המדינה כארגון שבמהותו מגביל את החירות, רוסו מציג רעיון הפוך בדיוק; הדבר מתחדד על רקע "המצב הטבעי" ששניהם יוצאים ממנו. בשואלו "מהו מקור אי השוויון בין בני האדם" טוען רוסו שהאדם טוב מנעוריו: המצב הטבעי הוא תואם גן העדן, בו האדם חי ללא דאגות. כאשר האדם החל לחיות, לפי רוסו, כיצור תבוני, במסגרת מדינית ואכול דאגות, הייתה זו תחילתו של הסבל האנושי – במקביל לאכילת פרי עץ הדעת והגירוש מגן עדן ומחוק האל.

 

לפי רוסו, האדם מונע ע"י שני רגשות:

  1. אהבה עצמית
  2. הזדהות עם הזולת

שני הרגשות קשורים זה בזה, סטייל פרויד (אם לא תאהב את עצמך, לא תוכל לאהוב את הזולת…). בבסיס שני הרגשות מצוי רגש הטוּב; נקודה מרכזית נוספת היא שבמצב הטבעי של האדם, אין הוא יודע פחד ואינו סובל ממחסור: בגן העדן הוא מוקף בשפע חומרי וצרכיו מעטים, כך שכל צרכיו מסופקים מבלי שיצטרך להתאמץ ולעבוד. רוסו מדגיש שלפיכך, במצב הטבעי האדם חי חיי עצלות ומקדיש זמן רב לנמנום.

רוסו הפך זאת לאידיאולוגיה.

רעיון החיים ההרמוניים עם הטבע שמאפיינים את המצב הטבעי יאפיין, בהמשך, את כל ההגות הפוליטית של רוסו. יתר על כן, הואיל והאדם במצב הטבעי, אינו תלוי באדם אחר, הרי שהוא חופשי לחלוטין: הרמוניה מוחלטת וחירות מוחלטת – העקרונות שאותם תחתור האמנה החברתית להשיג.

 

משעה שפסק המצב הטבעי והאדם גורש מגן עדן, עליו להתחיל לייצר כלים ולעבוד כדי לכלכל את עצמו, ובהמשך גם לשתף פעולה עם בני אדם אחרים. כעת ישתנה לחלוטין יחסו של האדם לטבע, משיתוף פעולה הרמוני לראיית הטבע כמושא לכיבוש ולניצול: הטבע כאמצעי בלבד. (בהמשך יהפוך יחס זה לאפיין את יחסו של כל אדם לזולתו – כאן ניכרת ההשפעה של רוסו על קאנט, שכן זוהי סתירה לאימפרטיב הלוגי של קאנט: "לעולם אל תתייחס לזולתך כאמצעי בלבד, אלא גם כתכלית, אחרת יהיה זה בלתי-מוסרי מצידך"). ובכן, בני האדם מתחילים להתאגד ביעילות, תחילה כציידים ובהמשך כחקלאים… משעמם לי ואני כה מצוננת. כעת את הרגש תחליף התבונה, ואת האינדיבידואלים – החברה.

 

כל הרעיון הזה היה מאד חדשני לתקופתו: אדם שמהותו משתנה בהיסטוריה, ואשר ככל שהוא מתקדם, כן יש לו יותר צרכים.

 

את הרגע שהאדם נדרש לתכנון לטווח ארוך (בחקלאות מתוחכמת ובכל דבר אחר), ועוסק בתחזיות המתבססות על חוקי טבע ידועים, מזהה רוסו כתחילתו של המדע. לפיכך, החקלאות מביאה את התפתחות המדעים, אך היא גם תחילתו של האי-שוויון.

 

הבחנה מושגית אצל רוסו – (מנוגדת ללוק)

החברה האזרחית: חברה הנשלטת ע"י אגואיזם

המצב המדיני: מצב בו חברה נשלטת ע"י חוקי התבונה.

אם כן, אצל רוסו עובדת אי השוויון בחברה היא תוצאה של השתלטות בכוח הזרוע ורמייה. ההשתלטות על האדמות יוצרת מלחמת הכל-בכל שמאפיינת את המצב החברתי אצל רוסו; (אצל הובס, כזכור, מלחמת הכל-בכל היא המצב הטבעי דווקא) – בעלי הרכוש חוששים שהללו שאין להם יגזלו את הרכוש שכבר חמסו הם, ולכן הם מנסחים אמנה חברתית שתפסיק את מלחמת הכל-בכל מבלי שייגזל רכושם: מטרת האמנה החברתית היא לעגן בחוק את רכושם, שנגזל באופן לא מוסרי, כרכושם החוקי, לכן, לפי רוסו, זוהי אמנת זדון שמצליחה לא לבטל את הסיבות למלחמת הכל-בכל (שסיבתה היא קיום עניים ועשירים), אלא לקדש את המצב הקיים ולקיימו בכוח. כך היא הופכת את חוק המדינה לחוק של העשיר, כשלשניהם אינטרס משותף ויחיד – אינטרס שימור הכוח.

 

הפיתרון לפי רוסו: יצירת מדינה צודקת.

מרקס, שהציג תמונת מצב דומה, היה אנרכיסט בפתרונו: המדינה היא מוסד רע מיסודה ויש לנתצה.

 

על כל פנים, כיוון שהמדינה מושתתת על אי-צדק, הרי שמי שתומך בצדק חייב, על פי רוסו, לתמוך במהפכה בסדר הקיים – רוסו יצר צידוק למהפכה.

 

במדינה הצודקת עוסק רוסו במאמר על האמנה החברתית: מטרתה של האמנה הוא להחזיר לאדם את החירות וההרמוניה שהיו מנת חלקו במצב הטבעי, אך בצורה שונה לחלוטין. בחברה החדשה יהיה מקורם של אלה בתבונה ולא בטבע, וההרמוניה תהיה לא עם הטבע אלא בין הפרטים בחברה.

 

העיקרון שישלוט בחברה של הכלל יהיה עיקרון הרצון הכללי.

רוסו לא מסביר מהו בדיוק הרצון הכללי, אך הוא מסביר מה הוא לא:

1)לרצון הכללי אין קשר לרצונות אינדיבידואליים

2)אין הוא ביטוי של רצון הרוב (רוסו מבדיל בין "רצון הכל" ל"רצון הכללי").

•מכאן נובע שלרצון הכללי יש מעמד של "טוב אובייקטיבי". (ולכן הוא כללי, משותף לכל בני האדם – כל אמת אובייקטיבית היא תמיד כללית, מה שאין כן להיפך).

•ולכן, הרצון הכללי הוא תבוני. (בפילוסופיה, לעקרונות תבוניים יש תמיד ערך כללי, ולהפך. כך טען קאנט).

3)הנחת מהות: מהות האדם היא תבוניות. (זוהי המהות שמזהים רוב הפילוסופים כיסוד משותף לכלל בני האדם).

4)חירות = מימוש המהות.

 

להלן ההסבר: אם נטען שיש רצון כללי שמשותף לכל בני האדם, עלינו להניח תחילה שלכל בני האדם יש מהות, יסוד המשותף לכולם (ע.ע. אריסטו, כאמור) . מהות זו היא התבוניות.

 

•במדינה שהחוק בה תואם את הרצון הכללי, נוצרת הרמוניה. אם חוקי החברה תואמים את חוקי התבונה, אין עוד קונפליקטים, כמו במצב הטבעי. יתר על כן, כעת יש חירות והרמוניה – חירות, בהתאם להגדרת אריסטו, היא מימוש המהות ("האדם מממש את עצמו כבן מינו" – להיות חופשי פירושו להיות תבוני).

 

רוסו מנגיד  בין אדם בעל רצון פרטי, כעומד מחוץ לחברה, ובין אדם כאזרח, חלק מהחברה. במצב שבו הרצון הסובייקטיבי לא מתיישב עם הרצון הכללי, מבחין רוסו בין אינטרס אמיתי לאינטרס סובייקטיבי.

אם לא כולם יקיימו את החוזה החברתי, לא יהיה צדק או הרמוניה והגוף המדיני ייהרס. מי שיסרב לנהוג לפי האינטרס הכללי – תכריח אותו המדינה לנהוג לפיו. כך רוסו. עד כאן – סבבה. ומייד באה לידי ביטוי האפשרות שהכניס רוסו לפילוסופיה, לדבר בניגודים: "דבר זה אין פירושו אלא זה שיכריחוהו להיות חופשי".

בדומה לכך, ב"אמיל" טוען רוסו: "החניך הוא חופשי – ומותר לו לעשות מה שירצה, אך עליך המחנך, לדאוג לכך שהוא ירצה רק מה שאתה רוצה שהוא ייעשה".

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s