פילוסופיה פוליטית יוצאת מנקודת ההנחה שלאדם אין קיום שלא במסגרת חברתית, ולכן שאלות היסוד החשובות לאדם הן: מה מאפשר קיום של חברה? מהי החברה הצודקת?
הראשון להגות בדבר היה סוקרטס שלו מיוחסת ההנחה לעיל, והוא שנחשב, על כן, לאבי הפילוסופיה המערבית. הפילוסופים הפרה-סוקרטים עסקו בשאלות קוסמולוגיות (כהתחקות אחר היסודות שמרכיבים את העולם, ושאר נושאים שנחקרו בכלים מתמטיים).
אפלטון כתב את כל המסות שלו מפי סוקרטס, ולכן הפילוסופים כולם, פרט לפופר, מאחדים אותם ולא עורכים הבחנה ביניהם.
השאלה הפוליטית היא, אולי, השאלה הקשה ביותר; למרות שלאורך כל ההיסטוריה חי האדם בחברה, למיטב ידיעתנו לא הייתה לאורך ההיסטוריה אף חברה שנתנה מענה לכל צרכיו של האדם.
סוקרטס ואפלטון סברו שהחברה היא מהותית לטבע האדם, כאמור, ואולם פילוסופיה פוסטמודרנית תטען שלאדם אין שום תכונה, גופנית או נפשית, שאינה מובנית על ידי החברה. זוהי העמדה השלטת כיום בחשיבה הפוליטית: החברה יוצרת את הצרכים של האדם.
הדיון כאן יתבסס על דברי פילוסוף בשם סטיבן לוקס, שיצר חלוקה מושגית שתידון להלן, במאמר "Power : a Radical View” . שתי ש אלות מרכזיות שמציג לוקס הן:
- 1. מהו הכוח הפוליטי/ יחסי כוח?
- מהו תחום הפוליטיקה?
שאלות אלו קשורות זו בזו, כמובן; כדי לבדוק כיצד עונות התורות הפוליטיות השונות על שאלות אלו, בודק אותן לוקס למול הגדרת הכוח הסטנדרטית, לפיה יחסי הכוח הם יחסים שבהם א' גורם לב' לנהוג באופן שאחרת לא היה נוהג, או במילים אחרות, בניגוד לרצונו. (המאפיין הגדרה זו הוא שהיא תופסת את יחסי הכוח כיחסי כפייה שמונעים מאדם לממש את רצונו).
קיימת תפיסה אחת של החברה והפוליטיקה כסוג של התארגנות, אמנה חברתית שמטרתה להעביר בני אדם ממצב של מלחמה וחורבן למצב של שלום ושגשוג כלכלי, ולשם כך הם מוותרים על חלק מחירותם ומוסרים את השליטה והכוח בידי ריבון. (הובס ורוסו הם אבות ראייה זו, שגרורותיה ניכרות גם היום בקרב פילוסופים פוליטיים מגוונים).
כיום, תפיסה זו של הפוליטיקה שוררת רק ביחס למוסדות הפוליטיים המדיניים.
בשונה מכך, הפילוסופיה הפוליטית רואה את החברה כסך כל יחסי הכוח שמתקיימים בין בני אדם, כאשר הריבונות והשליטה נתונים בידי האדם או הגוף, שלו הכוח הרב ביותר, ושמצליח, על כן, להשליט את רצונו.
עוד על פילוסופיה פוליטית
עוד איזה בלוג 