פרשנות משל המערה של אפלטון

לפי אפלטון, עולם האידאות אינו נתפס ע"י החושים. לטענתה, זוהי תפיסת ה-common sense  שלנו, ועליה מבוסס הרעיון המדעי של דיסציפלינות כפיזיקה, למשל, המאתרות חוקים השולטים בטבע כאידיאות מסוגן, שלא נתפסות בחושים. כן.

תיאור אפלטון במסגרת משל המערה ובאופן כללי בהגותו המדינית את היחס בין הפילוסוף לבין שאר ההמון יצר כלפיו התנגדות לאורך הדורות: הפילוסוף של אפלטון מכיר כעת בערכו ומבין שמדעני הטבע שזוכים להכרה וכבוד "בתוך המערה" הם נחותים ביחס אליו, שכן הם עוסקים בעולם התופעות ודרך פעולתם היא אינדוקטיבית , כלומר ידיעה המתבססת על הניסיון, היפותזה שמעצם הגדרתה היא תמיד היפותטית ולא וודאית, תמיד בגדר השערה.

אם כן, לפילוסוף אין כל תשוקה לחזור למערה ולזכות בכיבודי הסרק של הכבולים בה.

אם יחליט הפילוסוף לשוב, בכל זאת, אפלטון קובע כי יהא לצחוק בעיני "אסירי העולם"; דימוי זה חשוב משום שלדידו של אפלטון, הנאחזים בתפיסתם החושית הם עבדים, וידיעת האמת היא תנאי לחירות. זהו רעיון מקובל מאד בתרבות המערבית. שוין.

המניע היחיד של המלך-הפילוסוף הוא רגש החובה שלו לחלוק את האמת עם יתר בני האדם – לא אינטרס אישי אלא כללי. זו הסיבה לכך שהוא שב למערה, חרף הקשיים שצפויים לו. (רעיון "צו התנועה").

 

הבעיה שניסה אפלטון לפתור בצדדו בעיקרון השלטון המונע מאינטרס כללי ולא פרטי הייתה השחיתות השלטונית הנובעת מהקשר הפתולוגי בין הון לשלטון. (מדינות מודרניות רבות התנוונו בגלל קשר זה). טענת אפלטון היא כי מי ששולט אינו רשאי להיות בעל רכוש; רק מי שאינו רשאי לשלוט יכול להיות בעל רכוש. (הטענה נשענת על טענת יסוד אפלטונית שלפיה, הואיל ובני האדם אינם שווים, לא צריכות להיות להם זכויות שוות).

 

כזכור, תפקיד רעיון "עולם האידיאות" (תורת האידיאות של אפלטון) הוא לסתור את הרלטיביזם המוסרי של הסופיסטים – הנסמך על הטענה שהעולם הוא עולם משתנה, לכן אין אמיתות אובייקטיביות בכלל ואמיתות אובייקטיביות על אודות הצדק בפרט; כתוצאה מכך מתקבל שצדק זהה לאינטרס של החזק, אשר הוא זה ששולט, ויש זהות מוחלטת בין המצוי לראוי.

 

אם השלטון מבצע עוולות, איש מאיתנו לא מאמין באמת שיש לעמוד מנגד משום שהשלטון צודק כנגזרת הכרחית מקיומו, ואנו מאמין שהביקורת שלנו (שהעברתה היא לא רק רצויה אלא אף הכרחית, לדידנו) היא אובייקטיבית •זוהי האמונה הבסיסית שלנו ב"אידיאות אובייקטיביות".

 

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s