קרל פופר נגד אפלטון

הביקורת של קרל פופר על תורת המדינה של אפלטון יוצאת מנקודת מוצא ליברלית.

ובכן, כמו אפלטון, גם פופר התנגד בחריפות לרעיון הרלטיביזם המוסרי וכל ספרו לוקח על עצמו את פרוייקט הסתירה שלו; ואולם, פופר סבר כי אפלטון שגה שגיאה איומה והרת אסון בסוברו שהאופצייה היחידה מול הרליטביזם המוסרי הוא הרעיון שאנו יכולים להגיע לאמיתות ודאיות.

במקום זאת, קרל פופר מציע לחזור לספקנות של סוקרטס, העומדת מול כל רלטיביזם.

 

כפי שסופר לנו באחד השיעורים הקודמים, סוקרטס סיפר בנאום ההגנה בו נידון למיתה, ב"אפולוגיאה", שהאוראקל מדלפי אמרה שהוא החכם באדם משום שהוא היחידי שיודע שאין הוא יודע הכל. טענה זו, במשולב עם בעיית האינדוקציה, הן נקודות המוצא של פופר – סוקרטס יודע שייתכן שהוא תמיד טועה וכי אין ידיעה וודאית. (גם אם במקרה אנו קולעים לאמת, אפילו אז איננו יכולים לדעת זאת).

הנחות היסוד של פופר:

  1. קיימות אמיתות אובייקטיביות בעולם (ופופר מראה שבעיית הטעות של הספקן, המאמין שיש אמיתות, אינה בעיה של רלטיביסט, שהואיל ואינו מאמין בקיום של אמת, אין גם משמעות לטעות עבורו).
  2. 2. האמיתות האובייקטיביות מתקיימות בנפרד מן האדם;

אין לאדם גישה ישירה אליהן.

  1. 3. אבל, אמנם לעולם לא נוכל להוכיח טענה כללית (ע.ע. פופר ב"מדע, השערות והפרכות", בעיית האינדוקציה), אך נוכל תמיד להפריך טענה כללית.

פופר טוען שיש לשנות את העיסוק בפילוסופיה פוליטית. שאלת אפלטון – מי ראוי לשלוט – היא חסרת ערך משום שהתשובה עליה היא טריוויאלית ובלתי אפשרית: "המתאים ביותר" (שלא נוכל לדעת מיהו).

לאור העובדה שלעולם לא נוכל לדעת מיהו המתאים ביותר לשלוט, טוען פופר, על חברה רציונלית לעסוק בשאלה אחרת – כיצד ניתן לתכנן את המוסדות השלטוניים שלנו כך שניתן להחליף את המחזיק בשלטון ברגע שמתברר שאין הוא מתאים. לשם כך, יש לאפשר בחינה של כמה שיותר אופציות של שליט מתאים: רק בחברה פלורליסטית הדבר אפשרי, והסובלנות היא נגזרת לוגית של טענה זו, כדרישה הכרחית. לכן, יש ליצור חברה שתאפשר לבחון את כל האופציות למילוי תפקיד השליט, ובה כל אחד זכאי להיבחר הואיל ולא נדע לעולם (מבלי לבדוק) מיהו הטוב והמתאים ביותר. בה בשעה, עלינו לייצר מוסדות שיגבילו את כוחו של השליט ויאפשרו להחליפו לפי דרישת הקהל. כל אלה הן מסקנות הנובעות מן הספקנות של פופר.

 

דוגמה לחברה זו היא הדמוקרטית, המאופיינת בפלולריזם ובשוויון זכויות של כלל מרכיביה. מוסדית, חברה זו בנויה להחלפת שליטיה בבחירות שבהן כפוף השלטון למערכת המשפט, והחלפת השלטון היא כתוצאה מדיון רציונלי ושימוש באמצעי שכנוע, תוך ביקורת וחופש הבעת דעה – ולא בכוח. פופר מכנה חברה זו – "החברה הפתוחה".

בהמשך טוען פופר כי המדינה של אפלטון מנוגדת בכל מאפייניה לאידיאל החברה הפתוחה:

ראשית, הביקורת לא אפשרית משום שהשליט פועל לפי האידיאות, ידע שאינו נגיש לכלל האזרחים. שנית, חברה זו מתוכננת כל כולה כך שלא יהיה אפשרי להחליף את השלטון. (זאת, משום שאפלטון ביקש להעמיד מודל שימנע בכל דרך אפשרות שהדורות הבאים יסבלו אי-יציבות אקוטית כמו זו שאפיינה את תקופתו ואת ארצו, אשר ממנה סבלה במיוחד משפחתו שלו).

יתר על כן, בעיני פופר, החלוקה המעמדית לפי תכונות מעמדות ("המסוגלים לשלוט" ו"האוהבים להישלט") היא גזענית.

לכן, פופר טוען כי בניגוד לאופן שבו נהוג להציג את אפלטון, כפילוסוף של אידיאלים המיועדים למימוש בעתיד הרחוק – לאמיתו של דבר, אפלטון הוא פילוסוף ריאקציוני. המודל שעמד לנגד עיניו, אומר פופר, הוא ספרטה השמרנית, שבה התקיימו מעמדות מולדים, אי-ניידות חברתית ודבקות במסורת ללא ביקורת – "החברה הסגורה". לכן, אפלטון הוא, לדידו של פופר, "נביא החברה הסגורה".

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s