ג'ון לוק

ג'ון לוק נחשב למייסד הליברליזם. לוק נולד בבריטניה ורכש השכלה באוקספורד, היה בעל תארים לרפואה אך עסק כל חייו בענייני ממשל. רק בשנות השישים לחייו פרסם את כתביו, ושני הראשונים שבהם היו שתי "איגרות על הסובלנות", הראשונה מ-1688 והשנייה מ-1692. אלה התפרסמו כאשר גלה לוק מרצון באמסטרדם, כאשר המלך החל לרדוף את הלורד שהיה מקורב אליו ולוק הבין שעדיף לו להתרחק. ובכן, שתי האיגרות על הסובלנות עוסקות בהפרדת הדת מהמדינה ומעלות את רעיון חופש המצפון ועיקרון הסובלנות, לפיהם לאיש אין זכות לכפות דת או אמונה על אדם אחר, בשם כל מוסד שהוא. (באותה תקופה התכנסו אינטקלטואלים רבים באמסטרדם, אשר נרדפו על רקע עמדותיהם בענייני דת, ושפינוזה היה ביניהם – זה היה הרקע לכתיבת האיגרות, חברים).

ב-1689, לאחר "המהפכה המהוללת" ובה הרחקת המלך ג'יימס השני והעברת סמכויות התחיקה המונרכיות לפרלמנט, שב לוק לאנגליה ואז פרסם בה שוב את האיגרת השנייה, שזכתה להצלחה רבה בקרב האנגלים. כעת התעוררו שמועות לגבי זהותו של לוק ככותב האיגרות, אך עד סוף ימיו הכחיש זאת, והודה לבסוף רק בצוואתו.

לוק מפורסם בכך שהיה הראשון שהציג את הסובלנות כ"ערך". עם זאת, לוק הוא גם בעל המשפט המפורסם (?) "יש רק דרך גאולה אחת – או רק דת אמת אחת". פירוש הדבר הוא שבאופן לוגי, אין יותר מאמת דתית אחת (יש להניח שהיא ממש רזה, עם זקן ומשובצת מסמרים בקצות הגפיים), אך מי שמקיים את מצוותיה של דת מסוימת משום שהדבר נכפה עליו – לא ייגאל; מכאן נגזר שאין לאפשר בשום אופן למדינה לחוקק חוקי דת.

ב-1690 התפרסם ספרו הפוליטי של ג'ון לוק (משהו עם "הממשל", ציירתי, לא הקשבתי), ובו צידוקים לחוקה הבריטית שלאחר המהפכה המהוללת (שלוק היה, במפתיע, ממנסחיה). באותה שנה כתב ופרסם את הספר "מסה על שכל האדם" העוסק בתורת ההכרה, בו קבע את הקביעה המפורסמת: "האדם הוא טבולה רסה ואת כל ידיעותיו הוא רוכש מניסיון". בספר הפולמוס עליו, שכתב לייבניץ כדיאלוג עימו, הוא משיב לו במשפט הידוע הבא: "האדם רוכש את כל ידיעותיו מניסיון, חוץ מאשר את השכל". (האחרון נחשב לוויכוח הגדול ביותר בין אמפיריציסט לרציונליסט).

לוק מבחין בין תכונות ראשונות ומשניות:

אדם יכול לתפוס דברים בצורה סובייקטיבית (צבע של אובייקט, טעמו… – תכונות משניות שאינן מתארות את הדבר כפי שהוא), אך גם בצורה אובייקטיבית; לוק סבר שניתן לגלות את התכונות האובייקטיביות של הדברים ולשם כך, כאמפיריציסט, הכניס בשיטתו יסודות מתמטיים אך אף על פי כן היא נשענת על "אמת אובייקטיבית". הופה הופה.

את משנתו הפוליטית פורש לוק בספר כלשהו, שהחמצתי גם את שמו, והגם שהדבר לא נטען שם במפורש, ניתן להבחין שלוק מציג אנטיתזה לתורתו של הובס. כאן, "המצב הטבעי" הוא הפוך מאצל הובס: במצב זה, כל בני האדם חיים זה עם זה מתוך שלום, אחווה וסיוע הדדי משום שכל אדם דואג לממש את זכויותיו ומאפשר לזולת לממש את זכויותיו שלו. מכאן נובע, שאצל לוק, עיקרון ההדדיות יוצר את המצב הטבעי כמוסרי (וזאת, כאמור, בניגוד להובס שממקם את המוסר רק במסגרת המדינה. סבבה).

שלושת הזכויות שמקיימים בני האדם במצב הטבעי, לפי לוק:

  1. הזכות לחיים
  2. הזכות לחירות
  3. הזכות לרכוש

אלה נחשבות לזכויות טבעיות, (ונקראות גם "זכות הקניין". למה?), בניגוד לדברי הובס שאצלו קיימות זכויות רק במסגרת החברתית של המדינה.[1]

בעיה מתעוררת בבואנו לדון בזכות לרכוש פרטי כזכות טבעית: לוק מיישב אותה בכך שהוא מציג את העבודה שמשקיע אדם בתור מה שמקנה לו את הזכות על הרכוש (למשל, אדם העובד את האדמה הוא בעל זכות עליה). רעיון זה של לוק הוא מהפכני לחלוטין: העבודה כמקור היחידי לזכות על הרכוש.

לפיכך, בעניין שאלת חלוקת המשאבים, עיקרון הצדק של לוק הוא כדלקמן: הרכוש הפרטי של אדם צריך שיהיה פרופורציונלי לכמות העבודה שהשקיע.

[רעיון זה הפך בהמשך לעיקרון היסוד של הביקורת הסוציאליסטית, זו שקבלה על כך שבחברה הקפיטליסטית בעלי הרכוש הם הללו שלא עובדים, והעובדים הם חסרי כל. (ע.ע. אדם סמית' ודיוויד ריקרדו).]

אגב, מרקס ניסח עיקרון צדק אחר ושלל את זה של לוק, משום שטען שהללו שזקוקים בחברה ליותר מאחרים הם אלו שאין ביכולתם לתרום בעבודה (נכים, חולים), ולכן הציע ש"כל אחד יתן לפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו".

אם המצב הטבעי היה כל כך טוב, למה הומצאה המדינה?…

לוק מסביר שכאשר אדם נפגע, תגובתו היא תגובת יתר, בהגזמה (כיוון שמדובר בעצמו-בשרו), והואיל וכל אדם שומר במצב הטבעי על שלושת זכויותיו, נוצר מצב שבו עדיף לכל הפרטים לחבור יחד ליצור גופים ומדינה שיגנו על זכויותיו של כל פרט ויספקו את צרכיו. (לא משכנע!). למוסדות אין עדיפות על המצב הטבעי שכן הם כפופים לזכויות הטבעיות של האדם (בניגוד למצב אצל הובס), ולא זהים עם המוסר. המוסר מצוי במצב הטבעי ולא בחוקי המדינה, בניגוד להובס שכך הם פני הדברים אצלו


מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s