ג'רמי בנת'אם

ג'רמי בנת'אם נחשב למייסד הזרם הרדיקלי בליברליזם. תרומתו בהכנסת מושג התועלת לתורה הליברלית. ספרו הידוע ביותר הוא "מבוא לתורת המוסר והחוק" והוא נכתב ב-1789. מהובס נטל בנת'אם את הרעיון שיש להסביר את האדם כיצור מכניסטי (שעליו פועלים חוקי המכניקה של הטבע – עצמים חומריים דוחפים עצמים חומריים אחרים). בנת'אם הציג וריאציה על הובס, שטען שהאדם מתרחק ממה שמציק לו וכאלה: השאיפה לעונג וההתרחקות מכאב הופכים אצלו לעקרונות שעל פיהם בוחן האדם את העולם, שכעת יתחלק ל"אובייקטים מענגים" ול"אובייקטים מכאיבים" – בעלי תועלת וחסרי תועלת, הכל לפי עיקרון התועלת. עיקרון התועלת קובע שכל אדם שואף למקסימום תועלת (עונג) ולמינימום כאב.

 

מכאן נובע תפקיד המדינה: המדינה הטובה היא המספקת את מקסימום הטוב למקסימום בני האדם. כלומר, פלורליזם של אינטרסים.

אחת הבעיות של ג'רמי בנת'אם היא שהוא לא מעניק עדיפות לאף אינטרס על פני אחרים.  (במושגי ברלין, זוהי דוגמה קיצונית לתפיסת חירות "שלילית"). אין שום דרך, הוא טוען, לדבר על אינטרסים שלא במונחים סובייקטיביים… בתור אמפירציסט מסתבך, בנת'אם הקדיש מחשבה מאומצת לשאלות – מהו מקסימום טוב? איך ניתן לחשב תועלת? והאיש חישב. ואולם, העונג הוא עניין סובייקטיבי ואיכויות אינן דבר שניתן להשוואה (למשל, איך תחליט מדינה אם להעביר חוק שמתיר אכילת ביצי שוקולד – או – המאפשר לאזרחים ללבוש כפפות עם ארנבים?).  לשם כך ניסח בנת'אם את עיקרון היעילות: ככל שתצליח להשיג את רצונך בפחות השקעה, כך תפחית כאב מעונג,  והעונג יהיהגדול יותר. היעילות הופכת בהדרגה לזהה לתועלת אצל בנת'אם. טיפש. זהו עיקרון הרווח של הקפיטליזם – לקנות בזול ולמכור ביוקר.

תפקיד ההשכלה, לפי בנת'אם, הוא להמליץ לנו באילו אמצעים לנקוט כדי להשיג את רצוננו, ולכן ככל שאנו יעילים יותר אנו גם תבוניים יותר. באופן זה, התבוניות והיעילות הופכות לזהות, והתבוני והיעיל ביותר הוא גם המאושר ביותר.

•ובכן, על המדינה, לפי המודל הליברלי-תועלתני, להימנע מלהתערב מכל וכל בכלכלה. אם כן, כיצד בכל זאת על הכלכלה להתנהל?

את תשובתו מושך בנת'אם מאדם סמית': לכלכלה יש חוקים משל עצמה – חוקי השוק; כדי לאפשר לה להתנהל על הצד הטוב ביותר, יש להניח ל"יד הנעלמה" לכוון את העניינים, ללא התערבות אנושית מכוונת. ממש כשם שהטבע מתנהל לפי חוקיו מתוך הרמוניה, חוקי השוק מבטיחים שהכלכלה תתקיים בהרמוניה, ובאופן טבעי תגרום כל התערבות מצד המדינה, לקלקולים. סבבה.

 

בשנים האחרונות נודעה לבנת'אם עדנה כאשר מישל פוקו שלף ממחשכים את מסתו של הראשון על בתי הסוהר, "הפאנופטיקון". לפי גישת בנת'אם, ענישה היא עוול מעצם הגדרתה, הואיל והיא פוגעת בחירות; לפיכך, ענישה צריכה להינקט רק במידה והיא מונעת עוול גדול יותר. משום כך, עסק בנת'אם בליברליזציה של בתי הכלא ותכנן מודל עגול של כליאה, בו בנויים התאים באופן שהם פתוחים לכיוון המרכז שבו מגדל השמירה הבנוי חרכים חרכים – השומר רואה את האסיר, שאינו רואה אותו ומתי הוא מסתכל עליו. החלון השני בתא פונה אל החוץ כך שהוא שופך אור על האסיר. כך הופך המבט התמידי, הנסתר והוודאי, את האסיר למשגיח של עצמו.

פוקו סבר שבנת'אם פיצח את הכוח המיוחד של הקפיטליזם, אותו כינה "הכוח הדיסציפלינרי" (להלן – "השיח") הגורם לכך שהאדם מפנים את הכוח לתוכו ומציית לו מתוך עצמו

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s