תורת המדינה: הובס – דילמת האסיר

הקשר בין דילמת האסיר לבין הובס:

דילמת האסיר– נחשוב על שני אנשים שנעצרו על ידי המשטרה משום שביצעו עבירה חמורה. למשטרה יש ראיות מסוימות שבעזרתן אפשר להרשיע את שני האסירים אבל רק על חלק פחות רציני של העבירה שלהן.

בשביל להרשיע אותם בשוד המזוין צריך הודעה מהם (או לפחות מאחד מהם).

המשטרה רוצה לחלץ מהם את ההודעה, היא שמה את האסירים בנפרד ובאה לכל אחד בנפרד עם ההצעה הבאה:

א'- מודה

א'-לא מודה

ב' מודה

נעשה להם הנחה 5 שנים לכל אחד

א' ישב 10 שנים ב' יצא לחופשי

ב' לא מודה

ב' ישב 10 שנים  א' יצא לחופשי

אין בסיס להרשיע אף אחד מהם ונשארים עם העבירה הקלה יותר עליה העונש הוא שנת מאסר אחת

נשאלת השאלה מה ראוי לאסירים לעשות.

נאפיין את האסירים בתור רציונאליים אגואיסטיים ושווים (כמו הפרטים במצב הטבע של הובס).

אף אחד מהם לא סובל במרכאות מנאמנות אלטרואיסטית לחברו.

הברית בין הפושעים נגמרה וכל אחד יפנה לדרכו וינסה להציל את עורו ושניהם רציונאליים ויכולים לעשות חישובים באותה.

התוצאה הכי טובה היא כמובן שכל אחד ישב רק שנת מאסר אחת, מבחינת הטובה של שניהם.

מבחינת כל פרט ופרט התוצאה הטובה ביותר היא לכל אחד מהם לצאת לחופשי.

אלא מה, במקרה של בחירה באסטרטגיה של לשתוק המקרה הטוב ביותר הוא שנת מאסר והגרוע ביותר עשר שנות מעשר

במקרה של להודות המקרה הגרוע ביותר הוא לשבת חמש שנים והטוב ביותר הוא לצאת ישר לחופשי.

נשאלת השאלה האם להסתכן בלה

יש מובן שהאפשרות של שנה שנה הוא הכי רציונאלי.

הדרך להשיג את המשבצת של שנה שנה גם היא מתבררת כלא יציבה, גם היא חשופה לאפשרות של בגידה של הצד השני. לכן אנו לא יכולים לסמוך אפילו על זה ששני האסירים יעשו אותו דבר

מי שלא רוצה להסתכן בעשר שנים חייב להודות. במקרה והוא יודה והשני לא יודה הוא יוצא לחופשי, במקרה וגם השני יודה אז יישבו שניהם חמש שנים (שזה יותר טוב מעשר) זה הפיתרון היציב היחיד שאי –אפשר לבגוד בנו איתו

אנחנו בפרדוקס שהפיתרון הכי יציב הוא לא הפיתרון הכי טוב לשני הצדדים.

מה שצריך בשביל להיות שמשבצת של שנה-שנה זה אמון, אם האסיר ייתן אמון באסיר האחר אפשר להגיע אפילו מבלי לדבר אחד עם השני לפיתרון של האחד-אחד.

לפי הובס צריך להמיר את יחסי האמון ליחסי אכיפה.

שאנשים שיגיעו למצב של דילמת האסירים המדינה תכפה עליהם את ההסדר של שנה-שנה.

איך היא תעשה זאת?

על ידי כך שמי שלא יקבל את העיקרון הזה יקבל עונש יותר גדול ממה שהוא יכול להרוויח מזה שהוא דיבר.

כלומר, לשנות את הסכמה הבסיסית, ניצור אצלו תמריץ רציונאלי לדבוק בהסדר הרציונאלי הזה.

זו בקליפת האגוז ההצדקה של הריבון וכל המנגנון של אמנה חברתית.

יחסי אמון זה משהו שיש לו כדאיות רציונאלית עצומה, גם במדינה גם במסחר. ככל שיש יותר אמון כך יש יותר רווחה, אם אין אז צריך לאכוף אותה על ידי איום בסנקציות גדולות יותר ממה שאפשר להרוויח מהפרת האמון.

בכל הסדרים חברתיים חלוקתיים תמיד נשאלת השאלה של אמון ושל הפרת האמון, כולנו נרוויח מכך שיהיה אמון.

 

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיכומים, פילוסופיה פוליטית, תורת המידות והמדינה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תורת המדינה: הובס – דילמת האסיר

  1. פינגבאק: תורת המידות והמדינה – סיכומים | עוד איזה בלוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s