תורת המדינה: החוקים הרציונליים על פי הובס

החוקים הרציונאליים-

החוק הראשון- השאיפה לשלום- ציווי רציונאלי אגואיסטי שחל על כל אדם, מצב הטבע הוא נורא, צריך להחלץ ממנו, אדם רציונאלי יעדיף את השלום על פני המלחמה, כולם רוצים את זה אבל לא משום כך אני רוצה את זה, אני רוצה את זה משום שזה יטיב עימי.

בשביל שנצליח להשיג שלום גם אנשים אחרים צריכים לשאוף לשלום.

אני צריך לעשות כל מה שאני יכול במצב הטבע כדי ליצור יחסים לא אלימים.

אבל- יש גם פסקת תנאי- אם התנאי לא מתקיים אז רשאי הפרט להשתמש בכל אמצעיו למלחמה.

החוק השני- שאדם ירצה לנטוש את הזכות הטבעית-  נגזר מהראשון- מה שמשתמע מהשאיפה לשלום זה שאני צריך לוותר או לנטוש את הזכות הטבעית שיש לי כזכות לכל דבר שיש באפשרותי להשיגו בכוח

התנאי- גם האחרים מוותרים, כך אפשר יהיה להגיע לשלום

אם האחרים לא מוותרים תיווצר אי-סימטריה.

מה זו הנטישה הזאת? האופי של הוויתור על הזכות הטבעית מבוסס על הדדיות. נוותר על הזכויות עד למקום בו נסכים עליו באופן סימטרי. יהיה שלום, הוא לא יופר ותישאר חרות לאנשים בעניינים מסוימים.

החוק השני הוא זה שמביא אותנו לאמנה החברתית- זה בעצם וויתור על הכוח העצום שיש לכל אחד בעולם על העולם.

הזכות הטבעית היא באמת טבעית, יש במצב המדיני למרות הנטישה של הזכות הזאת נשארת האפשרות לכל פרט לחזור ולהפעיל אותה, לקחת אותה חזרה (כרגע היא מונחת בצד)

שני החוקים הראשונים של הובס-

בקש שלום ורדפהו

אם יש אפשרות להשיג את השלום על ידי נטישת הזכות במידה וכל שאר האנשים נוהגים כך גם עשה זאת.

באמצעות שני החוקים הראשונים בונה הובס את התשתית למה שאנחנו מכנים האמנה החברתית.

האמנה החברתית היא הנטישה ההדדית של הזכות הטבעית.

אם הזכות הזאת ננטשת באופן אוניברסאלי על ידי כולם אז זה הוא החוק.

מה קורה כאשר הזכות ננטשת, היא ננטשת, לא מועברת למישהו. אנו נוטשים אותה- כלומר , מוותרים על הפעלתה. למה חשוב להובס להדגיש את הניסוח הזה. שני טעמים- זכות טבעית זה לא דבר שאנו יכולים להעביר. זה דומה יותר לזכויות הלא טבעיות שיש לנו בתור אזרחים- זכות ההצבעה לכנסת לדוגמא.

אנחנו יכולים לא להשתמש בה אבל לא להעביר אותה.

את הרצון שלנו אי-אפשר להעביר למישהו אחר, אפשר להודיע באופן חגיגי שלא נשתמש בו. נראה למרות שאנשים נוטשים באמנה החברתית את זכותם הטבעית לכל דבר הרי משהוקמה המדינה אומנם הם כבר לא משתמשים בזכויות הטבעיות שלהם חוץ מאשר במקרים קיצוניים כמו מרד או בריחה מעונש מוות או מהתעללות של הריבון באזרחיו ואז אנו חוזרים לזכות הטבעית שלנו שנשארה בידינו כל הזמן ומפעילים אותה.

מה קורה כאשר הזכויות ננטשות על ידי כולם- זו  האמנה החברתית. ברגע שאנחנו נטשנו את הזכויות הטבעיות שלנו, הזירה של הפעלת הכוח נשארה ריקה.

הזירה נתפסת על ידי אדם אחד שהוא התופס את הזכויות שלנו, נשאר אחד שאנו מסכימים שהוא לא יוותר על הזכות הטבעית שלנו, דבר זה הופך אותו לבעל כוח פוליטי בלתי מוגבל. הוא הריבון מעתה.

למה חשוב שההסכם מבוסס על נטישת זכות ולא על מסירה משום שהובס רוצה להדגיש שההסכם הוא לא בינינו הנתינים לבין הריבון אלא הוא בינינו לבין עצמנו.

הריבון שנוצר כתוצאה מהחוזה של נטישת הזכות אינו צד בחוזה. הוא מקבל בזכות המון כוח אבל הוא לא צד לחוזה.

למה זה כל כך חשוב?

אם הוא לא צד בחוזה אחרי שהוא מולך עלינו אנחנו לא יכולים להתלונן ולומר אתה מפר את תנאי החוזה.

הכוח הבלתי מוגבל של הריבון (לוויתן כפי שהוא נקרא בפי הובס) נעוץ בכך שהוא לא חייב לנו כלום, הריבון לא יכול לעשות מעשה עוול, כל דבר שהריבון עושה הוא מוצדק במונחים של האמנה החברתית.

הובס לא מדבר על איך נוצר הריבון המסוים הזה. אין שום העדפה תיאורטית לכך שהריבון יהיה דיקטטור או מלך, לא אכפת לו מי זה יהיה, לא משנה אם האיש ייבחר על ידי חכמה או אומץ לב או מסורת או אמונה. לא משנה כיצד תקבע זהותו של הריבון.

זאת בעיה, כולנו מכירים בכך שצריך ריבון אבל יכולה להיות חוסר הסכמה באשר לזהותו של הריבון.

להובס אין פתרון ברור לדבר, יש תהליך טבעי שמבחינה היסטורית או חברתית פוליטית יכול לייצר ריבון.

אצל הובס התוצאה לא חשובה העיקר שיהיה מישהו שיהיה ריבון כדי שלא נישאר במצב הטבע.

איך הריבון יצבור את כוחו? (במידה וכולנו שווים לפי אחת ההנחות הראשונות של הובס)

משום שאנו לא מפריעים לא בשום דבר.

הוא יכול לבנות לעצמו תשתית שלטונית (משטרה חשאית, שירותים ציבוריים).

עכשיו בניגוד למצב הטבע יש לו מנגנון אדיר שאף אדם פרטי או אפילו קואליציה של בני אדם לא תספיק בשביל להתגבר עליו.

אנחנו יוצרים מוקד כוח שבו הריבון (לוויתן- הרעיון הוא של בעל החיים הגדול ביותר בטבע).

הריבון, הוא לא בחסד האל, הוא אבסולוטי משום שהעוצמה שלו מורכבת רק מאיתנו, היא רק קובץ הזכויות הטבעיות שלנו, הנשלטים.

לריבונות האבסולוטית הזאת יש השלכות מרחיקות לכת. הריבון נוצר כריבון על ידי הוויתור ההדדי שלנו.

מאחר וכוחו מורכב מכוחנו הריבון לא רוצה לשבור אותנו משום שאם הוא ירחיק לכת אנחנו לא נקום נגדו, לכן הריבון- למרות היותו אגואיסט (בעל כוח בין היתר) גם מעוניין לטובת הכלל.

התפקיד שלו הוא לפעול למען השרידה של כולנו, זה הבסיס שבגללו נטשנו את הזכויות הטבעיות שלנו ובעצם גרמנו לו לצבור כוח.

הריבון קובע את הצדק- או בלשון מודרנית- חקיקה.

יש לנו צורך בחוקים, עד עתה יש לנו רק את חוקי הטבע.

הריבון צריך לתת חוקים שיהיו מעבר לחוקי המוסר.

במצב הטבע אומר הובס אין דברים צודקים או לא צודקים, זה לא צודק להגיד שהנמר אוכל את הגדי, זה מצב הטבע.

במצב החברתי של עכשיו יהיו כללי צדק, מי שיקבע אותם יהיה הריבון.

בסופו של דבר הובס חושב שמלוכה אבסולוטית היא הצורה הטובה ביותר של הריבון. כשהמלוכה תהיה אבסולוטית תהיה אחדות לכוח, לכן רצוי שהריבון יהיה איש אחד ויחיד (לא הכרחי מבחינה לוגית אלא מבחינה פסיכולוגית כדי לייצר רצון אחד ואחיד).

הובס בעד מונרכיה גם במובנה השושלתי- השלטון עובר מאב לבן.

זה נותן יציבות מתמשכת לשלטון. לא רק שיש אחדות של שלטון או של ריבונות במהלך חייו של המלך המסוים אלא שיש לנו רציפות שלטונית.

אין הפרדת רשויות אצל הובס משום שזה מנוגד לרעיון אחדות הריבונות.

הפרדת רשויות היא מתכונת לאי-יציבות מסוימת. אין לנו סמכות בוררת שלישית בין הממשלה לבין בית המשפט העליון שיכולה להיות מכרעת, יש איזון.

אצל הובס השליט העליון הוא המחוקק המבצע וגם השופט.

השליט העליון לא יכול לעשות הכל לבד ולכן הוא מאציל מסמכויותיו. אבל הוא תמיד נשאר הסמכות העליונה בהכל, יש פירמידה שמובילה לריבון שרצוי לפי דעתו של הובס שיהיה אחד ויחיד.

נשאלת השאלה- למה כדאי לנו הדבר הזה? אין לנו אפשרות לעתור? לבטא את רצונותינו?

הובס חוזר ואומר- נכון, זה יכול להיות לא נעים, אבל בכל מקרה אנחנו צריכים להודות שזה טוב יותר ממצב הטבע, צריך לקוות שהשליט יהיה נאור וסימפטי…

בשורה התחתונה הכול יותר טוב ממצב הטבע.

הובס אומר שיכול להיות מצב בו הריבון כל כך רע לאזרחים שהם מוכנים לחזור למצב הטבע באופן זמני רק כדי להעלות שליט חדש.

יש מקרי גבול- שניים.

 ברמה האישית- עונש מוות, יש לו היגיון והצדקה מלאה על פי חוקי הצדק. לא רק שלגיטימי מצד המלך לחוקק חוקים של עונש מוות אלא שזה גם סביר מבחינה מניעתית. צריך לשים לב שכשמטילים על מישהו עונש מוות אז החזרנו אותו למצב הטבע. אין לו מה להפסיד. כל הרעיון של נטישת הזכות הטבעית אין לו ערך מרגע שעל מישהו הוטל עונש מוות. למה?

זה כבר לא רציונאלי בשבילו, בשביל לשרוד הוא מחזיר לעצמו את זכותו הטבעית ועושה הכל בשביל להשתמש בה, אולם זה כבר מאוחר מדי, השימוש בזכות הטבעית הוא של בן-אדם לבד אל מול כול השיטה. אחד נגד כולם.

הסיכוי שלנו במצב כזה הוא אפסי אבל בכל זאת הנאשם יעשה הכול בשביל לשרוד.

הובס אומר- זה בסדר להוציא בן אדם להורג, מצד הבן-אדם זה בסדר שהוא ינסה לברוח ולכן צריך לשים לו אזיקים כדי שלא יברח.

בתחום הקולקטיבי- כאשר אנו כקולקטיב נמצאים בסכנת מוות (כמו שסטאלין עשה ברוסיה) או אפילו לא במצב של מוות, כשחיינו כל כך רעים ואומללים שאין לנו מנוס אלא להחזיר לעצמנו באופן קוקלטיבי את השימוש בזכות הטבעית ולהרוג את המלך.

הובס אומר שבתנאים רגילים כשהמלך מבטיח את היציבות השלטונית לטובת כולנו אז רצח מלך זה הדבר הכי חמור שאפשר לעשות.

המלך עצמו הוא גם בן אדם שפועל על פי הזכות הטבעית ולעשות מה שמשתלם לו. יש רגע בו שימוש מוגזם בכוח מפסיק להיות רציונאלי משום שהוא יעורר את הנשלטים לנסות להפסיק את שליטתו.

לפי הובס, כל חברה מפעילה את המנגנון של האמנה החברתית כלגיטימציה לריבון שלה.

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, סיכומים, פילוסופיה פוליטית, תורת המידות והמדינה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תורת המדינה: החוקים הרציונליים על פי הובס

  1. פינגבאק: תורת המידות והמדינה – סיכומים | עוד איזה בלוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s