תורת המדינה

עצם הזיקה של הפילוסופיה של המוסר לפילוסופיה פוליטית היא שאלה פילוסופית מדרגה ראשונה.

אצל היוונים עצם ההבחנה הזו כמעט ולא קיימת.

אריסטו רואה את הפילוסופיה של המוסר והפילוסופיה של הפוליטיקה כשייכות לאותה דיסציפלינה.

לפיו הטוב העליון לכלל יותר חשוב מהטוב העליון לפרט, הטוב העליון של הכלל הוא המדע המדיני ולכן הוא גם הטוב העליון של הכל.

הבחנה זו ממוססת את ההבחנה בין אתיקה של הפרט לבין הפילוסופיה הפוליטית שהיא מערכת העקרונות, ההסברים המוסדיים והחקיקה שנוגעים לטוב החברתי והמדיני.

לעומת המסורת הפילוסופית הקאלסית המסורת הפילוסופית המודרנית (שגם משפיעה על המחשבה הפוליטית היום) חושבת אחרת.

יש הטוענים כי בפוליטיקה אין בכלל מוסר, אין יסוד נורמטיבי.

מקיאוולי- מביא תפיסת עולם לפיה הדרך הרציונאלית לנהל את הפוליס חייבת להיות נטולת מוסר.

המדינאי הטוב לא יכול להיות מי שמכפיף את ההחלטות הפוליטיות שלו לעקרונות מוסריים.

זו תפיסה רדיקאלית שתוקפת את עצם האפשרות להכיל עקרונות מוסריים על השיקולים המדיניים.

יש כאלה הטוענים טענה פחות חריפה, לפיהם יש איזשהי רציפות נורמטיבית בין תורת המוסר לתורת המדינה. החיים המדיניים צריכים להתנהל לפי עקרונות נורמטיביים אבל אלה שונים ולא בהכרח חופפים.

סוגי מוסר אלה (מוסר של מלחמה, מוסר פוליטי) שונים מהמוסר שקיים בין אדם לחברו.

הבדלים בין מערכות מוסריות שחלות בהקשרים שונים. בסמסטר לא נתעניין בתפיסות הראלסטיות הפוליטיות (לפיהן הפוליטיקה נטולת מגבלות נורמטיביות) אלא ננסה לדבר על מוסר פוליטי כנשען גם מבחינת התוכן וגם מבחינת אופני הצדקתו על עקרונות שונים מאשר המוסר האישי.

אבל עדיין יש לנו עקרונות מוסריים, המידה הטובה העליונה של המוסר הפוליטי (אצל היוונים וגם אצל המודרנים) היא הצדק.

אצל היוונים הלב של הפילוסופיה הפוליטית היה השוואה בין סוגי משטרים וניסיון לקבוע מה טוב ומה לא טוב.

התפיסה המודרנית מתעניינת בשאלה העקרונית והיא- מה היא ההצדקה של איזשהו משטר מדיני? של הסמכות והריבונות המדינית עצמה?

שאלה על ההנחת יסוד בנוגע להאם בכלל ניתן להצדיק את הסמכות הריבונית.

לאריסטו ההצדקה לסמכות הריבונית היא טבעית, כל המסורת שנשמכת מהיוונים ועד ימי הביניים והעת החדשה מבוססת על ההנחה של טבעיות. לפיהם מדינה היא דבר טבעי לאדם וכן אין כלל שאלה של צידוק שלה לאדם.

תחת הרעיון של ההתארגנויות הטבעיות אריסטו קרא להן שותפיות וחילק אותן לשלושה סוגים (מתוך הספר הראשון של הפוליטיקה של אריסטו).

  1. משפחה (משק בית- household) – השותפות שמסבירה מבחינה נורמטיבית את יחסי הכוח השיתוף הפעולה והזיקה ההדדית בין בעל לאשתו, הורים וילדים, אדון ועבדיו. יש כאן יסוד כלכלי, ונשאלת השאלה איך לנהל אותו. (economy- כלכלה באת מתוך – oikos- בית

       ביוונית). תכלית המשפחה לפי אריסטו היא להעמיד צאצאים ולהמשיך את המין האנושי,         הילדים מגיעים לעצמאות אחרי הרבה זמן ולכן הם צריכים את המשפחה שתגן עליהם עד שהם יהיו     מוכנים.

  1. כפר- שותפות של משפחות, חלוקת עבודה, כלכליות, התמחות יחסית. התכלית של הכפר היא הרווחה, העושר, ניצול יעיל של המשאבים.
  2. המדינה- השותפות של השותפיות, ארגון העל, אין מעליה, המדינה היא אוטארקית (מספיקה לעצמה ולא צריכה שום דבר מחוצה לה). התפיסה של מדינת הלאום המודרנית עדיין מציבה את המדינה כריבונית כך שאף אחד לא יוכל להגיד לה מבחוץ מה לעשות. התכלית של המדינה היא החיים הטובים, האושר, אותו טוב עליון, התכלית של המדינה זו תכלית מוסרית, אתית. אצל היוונים המדינה דאגה קודם כל לביטחון כלפי חוץ אולם גם לטובין שאי-אפשר לממש אלא בזירה הציבורית וזה הטוב הדתי- בניית מקדשים. למדינה יש אחריות לא רק לחיים אלא לחיים הטובים.

 

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה תורת המידות והמדינה, תקשורת המונים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תורת המדינה

  1. פינגבאק: תורת המידות והמדינה – סיכומים | עוד איזה בלוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s