תורת המידות: קאנט – התכליות

לפי קאנט-

מחיר שוק, הערך שיש לרוב הדברים שאנחנו מייחסים להם ערך. במובן של חליפין.

ערך פנימי, ערך שטמון בדבר עצמו (אהבה, אינטימיות, אמון).

דבר בעל ערך פנימי לא נוכל לחשוב על המרתו בדבר אחר.

אצל קאנט- החיים עצמם- כבוד האדם באשר הוא אדם וקדושת החיים זו דוגמא אולטימטיבית לערך פנימי.

העניין הוא הכרחי למושג של חיים שהערך שלהם יכול להיות פנימי.

לחיים אין מחיר, כל אחד יכול להתחיל לחשוב על זה מנקודת מבט סובייקטיבית, אפשר לומר כל מיני דברים.

לפי קאנט לחיים עצמם אין ערך שוק, שום דבר שנקבל תמורת החיים שלנו לא יהיה שווה את החיים עצמם וזאת משום שלא יהיה אני חי שייהנה מהדבר שקיבלנו תמורת חיינו.

"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"- בנפשות, בכבוד אנחנו לא יכולים לשקלל אפילו אחד מול כמה, כי כשאני חושב על החיים שלי גם אלף אנשים שימותו יהיו שווים לנו בתנאי שאנחנו נינצל.

לכן החיים הם בעלי ערך אינסופי- priceless, זה הרעיון שקאנט רוצה להוציא, לכל אדם יש אותו יסוד של כבוד, אנושיות שהופך את חייו לבעלי ערך אינסופי.

אסור להגיד חיים של מישהו שווים יותר מחייו של מישהו אחר.

לפי קאנט זה חטא לתמחר חיים של בני אדם.

האדם הוא תכלית, עשה את כל המעשים שלך (ניסוח של אותו חוק מוסרי פורמלי- פורמלי משום שהוא לא נותן לנו שום תוכן לגבי מה לעשות, הוא נותן לנו רק התניה פורמלית לחלוטין, נוגעת לאופן ההתייחסות לאדם השני ולא להתייחסות עצמה. לא משנה מה אני עושה כלפיך אני צריך להתייחס אליך כתכלית ולא כאמצעי) כך שהאנושות שבך ושבאחר לא תהיה אמצעי אלא תכלית.

קאנט לא שולל התייחסות לאדם כאמצעי, לדוגמא קניית ומכירת קפה.

יש אינטראקציה בין שני אנשים חופשיים בעלי כבוד, האינטראקציה עצמה היא כזאת בה כל אחד משתמש באחר כאמצעי (המוכר- הכסף של הקונה, הקונה- השירות של המוכר).

ברוב ההתנהגויות האנושיות יש יחס מכשירי בין בני האדם. יחס בו יש יסוד של שוק. אולם, קאנט אומר שאם היחס הוא יחס מוסרי הוא  תמיד צריך להיות כפוף לכבוד ההדדי, שאנחנו נראה אחד את השני כבני אדם בעלי ערך פנימי שהוא תכלית בפני עצמה. (עמוד 95).

לבעלי חיים אין כבוד משום שכבוד הוא עניין של רציונאליות, ולכן היחס שלנו לבעלי חיים הוא בסופו של דבר מכשירי ואינו מוגבל על ידי הדרישה של האימפירטיב הקטגורי.

חוץ מבני אדם היחידים שיכולים לזכות ליחס של כבוד הם יצורים תבוניים שאינם בני-אדם (במידה וקיימים כאלה). זאת משום שהכלל הזה תקף רק על יצורים תבוניים.

לרציונאליות יש שני ביטויים מקבילים, אחד- המבנה של הכלל, האופן בו אנחנו מתארים את פעולתם, אחר- היסוד של הרציונאליות בישות הקיימת שנושאת את הרציונאליות, כלומר, בני האדם שפועלים על פי החוק.

החוק הוא תוצר של הפעילות הרציונאלית של האדם והפעילות הרציונאלית של האדם כפופה לחוק הרציונאלי (לא ברור מה יצר את מה).

קאנט אומר שאף אחד עד אליו לא שם לב לזה שהדרך היחידה להצדיק ציות לחוק כלשהו תהיה שאנחנו בעצמנו נהיה המחוקקים שלו.

זאת פריצת הדרך שלו, אוטונומיה- self legislation- חקיקה עצמית, הרצון שלי הוא זה שנותן את החוקים הכלליים.

בניגוד לחוקים הדתיים חוקי המדינה החוקים המוסריים אינם הטרונומיים (חוקים חיצוניים, כשהנומוס, החוק, מקורו מחוצה לי- אלוהים, ההורים, המנהיג, הקונוונציות החברתיות).

המוסר מתאפיין בכך שהחוקים שאנחנו חייבים לציית להם באופן מוחלט באים מתוכנו.

לכן, העיקרון הוא עיקרון, פורמלי, קאנט לא אומר שום דבר על ערכים בעלי תוכן. קאנט הוא פורמליסט, התוקף המחייב של המוסר היא הצורה בה החוק מנוסח.

הדרך הכי קרובה וטבעית להדגים את עניין האוטונומיה בתחום הפוליטי היא דמוקרטיה.

ז'אן ז'אק רוסו– פילוסוף מז'נבה- חי לפני קאנט- טען טענה דומה אולם בתחום הפוליטי.

בחברה דמוקרטית אנחנו לא מתחייבים לשום סמכות פוליטית אלא אם בסופו של דבר אנחנו נצביע.

החוק המוסרי שהוא לא אוטונומי תמיד יהיה מותנה, אם אתה מאמין באלוהים תעשה כך וכך, לקאנט אין שום דבר נגד זה חוץ מהעובדה שהחוקים האלה אינם בתחום המוסר.

רק החוק המוסרי הוא קטגורי משום שאנחנו בעצמנו חוקקנו אותו.

האדם הוא היצור היחיד שלא רק פועל על פי חוקים אלא גם מחוקק בעצמו חוקים.

צמחים ובעלי חיים פועלים על ידי חוקי פיזיקה, כימיה וכדומה.

היישום של האימפרטיב הקטגורי הוא עניין מורכב מאוד מבחינה אמפירית, וקאנט כמו כל פילוסוף אחר של המוסר לא מציע מדריך לפתרון בעיות אתיקה, הוא מציע אך ורק את מסגרת הדיון.

ממלכת התכליות- זה במובן מסוים הנוסח שמסכם את כל הנוסחים הקודמים (עמ' 104).

 אנושיותו של האדם מבחינה מוסרית היא היותו תכלית ולא אמצעי בלבד.

אנחנו הרבה בני אדם, המוסר חל בראש ובראשונה על האינטראקציה בין בני אדם.

קהילה של בני אדם תקרא- ממלכה של תכליות.

ממלכה לא פוליטית במובנה הצר אלא במובנה האידאלי, ממלכה וירטואלית של יצורים שהם רציונאליים טהורים (כל אחד בפני עצמו הוא תכלית), המאפיין את הנתינים השונים בממלכה זו האוטונומיה, שכל אחד מהם מחוקק את אותם חוקים לעצמו ולאחרים כפי שהאחרים מחוקקים.

כאן יש הרמוניה מוחלטת של הכללים המעשיים של כולנו. במילים אחרות אנחנו רציונאליים באופן מושלם, זה אידיאל מוסרי, לא מציאות מוסרית.

אנחנו לא יצורים מוסריים מושלמים, לכל אחד יש אינטרסים, טעמים והעדפות משלו.

האדם כבן לשני עולמות-

עולם אחד- טבע, דטרמיניזם- כל הטבע בעלי החיים שייך לצד זה. הם יכולים לפעול אך ורק לפי חוקים דטרמיניסטיים לחלוטין, בתוך הטבע יש לנו בני-אדם בשר ודם (התיאור הטבעי של האדם).

עולם שני- תבונה, חופש – יש פינה אחת בכל היקום שבה יש חופש, החופש הוא הפלא של התבונה, גם בשימוש היום יומי שלה (שתיים ועוד שתיים שווה ארבע). הכושר התבוני שיש רק לבני-אדם זה מקור החופש שלנו, הופך אותנו ליצורים בעלי נטיות.

יש רואים בקאנט את אבי המודרנה בהפרדה הברורה הזאת בין תבונה לטבע.

לעומת אריסטו, שם השכלי נמצא בראש הפירמידה של הטבע האנושי.

קאנט נתן מכת מוות למושג- human nature- התבונה הינה משהו שנמצא מחוץ לטבע. יש חיץ בין הטבע לבין התבונה.

קאנט בתור איש ההשכלה האמין בקידמה, שגם במדע וגם בתחום הפילוסופי קיימת התקדמות של האנושות. קאנט ראה את שיטה המוסרית של זמנו כעליונה על פני השיטות שקדמו לה.

בני אדם לפיכך יהפכו עם הזמן ליותר ויותר מוסריים.

 

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, תורת המידות והמדינה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תורת המידות: קאנט – התכליות

  1. פינגבאק: תורת המידות והמדינה – סיכומים | עוד איזה בלוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s