תורת המידות: תועלתנות

התועלתנות– בניגוד לאריסטו ולקאנט, התועלתנות עוסקת בתוצאות

בן אדם הוא מוסרי אם תוצאות מעשיו הן האופטימליות.

את התועלת אנחנו יכולים להגדיר רק באמצעות מעשה אולם המעשה עצמו אינו המדד לתועלת אלא תוצאותיו.

לא במקרה התועלתנות עלתה והתגבשה בסוף המאה ה-18 עם תחילת המחשבה שאנחנו מכנים אותה כלכלית (גם פילוסופיה כלכלית וגם תיאוריה כלכלית) קשור לאדם סמית', לדיוויד יום, הרעיון היה איך אנחנו מגיעים כמטרה מוסרית לרווחה מקסימלית בחברות של מדינות.

במאה ה-20 המחשבה הכלכלית הפכה לדומיננטית מדי, היא זו שמשפיעה ומכוונת את המדיניות של מדינות.

זו היא תפישה תועלתנית ותוצאתנית שמודדת את הצלחת מדיניות חברתית לפי תוצאותיה.

חשוב מאוד להדגיש שלמרות שבנתאם ומיל נחשבים לאבות תורת התועלתנות המודרנית, התועלתנות ליוותה את תורת המוסר מתחילתה.

חלק גדול מהדיאלוגים הסוקראטים הינו וויכוח עם ההדוניזים, האם המעשה הטוב הוא מעשה המוביל להנאה, ההדוניסטים טענו שמדובר בהנאת הפועל, פעולתו טובה וראויה עם היא מגדילה את אושרו והנאתו.

ברפואה וכלכלה השקפת העולם התועלתנית היא בסדר, אנחנו רוצים שהרופא יעשה את המעשה שתוצאותיו יהיו אופטימליות מבחינת טובת הפציינט.

אנחנו לגמרי תועלתניים כאשר אנחנו מדברים על רפואה ועל הכלכלה כמו בהרבה מאוד תחומים אחרים בהם מבחן התוצאה הוא בהחלט לגיטימי, קאנט יגיד בכל ענפי החיים חוץ מאשר במקרה של המעשה המוסרי.

התועלתנים כופרים בקאנט, לדעתם גם בתחום המוסרי המדד העליון הוא התועלת.

מה היא אותה תועלת שהתועלתן חושב שצריכות להנחות גם את הדיון המוסרי ולא רק את הדיון בתחומים הפראגמטיים של בריאות והצלחה.

מה היא תועלת?

מספר רב של משיבים ותשובות-

1.אריסטו– האושר, לא במובן של אידאימוניה (הצלחה אובייקטיבית) אלא כמו שהוא מוגדר במאתיים השנים האחרונות – מצב של קורת רוח סובייקטיבית מתמשכת. מעשה מוסרי הוא מעשה שתוצאותיו גורמות לאושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר של בני אדם.

2.בנטאם, מיל- אושר במובן של הנאה, סוג מסוים של הנאה.

3.כיום הכלכלנים מדברים יותר על סיפוק העדפות ורציות, כשבוחנים את מידת הערך שאנו מייחסים למוצר מסוים וכמה אנו מוכנים לשלם עליו, רואים באופן התנהגותי מבחוץ איזה העדפות אנו מספקים ואיזה לא.

4.יש כאלה שרואים תועלת כסיפוק צרכים ואינטרסים, צרכים ואינטרסים הם כבר עניין אובייקטיבי.

אני רוצה ללכת לתיאטרון אם הלכתי או לא זה עניין אובייקטיבי. צרכים זה משהו שמשותף גם לצרכים ולחיות.

האם הרופא התועלתן צריך להגדיל את האושר וההנאה של הפציינט שלו או שמא עליו באמת להביא לבריאות כסיפוק צורך אמיתי ואובייקטיבי של המטופל גם אם זה יכאב לו.

אינטרס זה מושג מעניין, הוא נמצא באמצע בין צורך לבין סיפוק העדפות ספונטאני של מה שמתחשק לנו.

לבני אדם יש אינטרסים משום שיש להם יכולת לנסח לעצמם את סולם העדפות שלהם.

שאלה שנייה- תועלת של מי?

לפי בנתאם עלינו לפעול כך שפעולתנו תביא מקסימום תועלת למקסימום בני אדם בעולם כולו.

מי היא אותה קבוצה של מקסימום בני אדם?

אצל קאנט הקבוצה שהוא התייחס אליה היתה קבוצת כל היצורים התבוניים, אולם באופן אמפירי קאנט קיבל כי רק לבני-אדם יש תבונה.

מה המקבילה אצל בנתאם- כל היצורים החשים. כלומר, יכולת לחוש כאב והנאה. לא ברור איזה יצורים נכללים (חיות גם) ואת התועלת של כולם עלינו לשאוף לספק. למנוע מהם כאב ולהוסיף להם הנאה.

במובן זה אין לבני אדם שום ייחוד לעומת בעלי חיים אחרים.

זו תפיסה אוניברסאלית בכיוון אחר מזו של קאנט.

המוסר כולל איסור על התעללות בבעלי חיים, קאנט לא מתייחס אל זה משום שבעלי חיים אינם תכלית בפני עצמה, הם לא מחוקקים לעצמם חוקים.

עד היום יש וויכוח גדול על הצמחונות, על היחס לבעלי חיים.

האם המוסר חל רק על בני אדם הוא גם על האינטרסים צרכים והתחושות של בעלי חיים.

שאלה אחרת, האם יש קדימות על אלה שקרובים לנו על פני אלה שרחוקים מאיתנו, האם עלינו לבנות מערכת של מעגלים שככל שאנחנו מתרחקים ממרכזה השיקול התועלתני שלנו נחלש. התועלת של "עניי עירי" צריכה להיות בעלת חוזק גדול יותר מאשר זאת של אנשים שחיים בצד השני של העולם.

לפי בנתאם זה לא צריך להיות כך, אולם זה יכול להוות שיקול רק מפעם פרגמטי, ניתן את פרוסת הלחם שלנו לרעב שלידנו ולא לזה שבהודו משום שאנו יודעים על המקרה שלו יותר וגם משום שעלות העברת פרוסת הלחם לעני בהודו כבר תעלה יותר מפרוסת הלחם.

למרות שהעיקרון נראה לא אוניברסליטי ניתן לתת לה כך הצדקה תועלתנית.

נושא נוסף- דורות עתידיים.

נושא חדש שעד שנות השבעים של המאה העשרים לא דנו בו באתיקה, משום האקולוגיה ויכולתנו לשלוט על הילודה והדמוגרפיה יש לנו מידה עצומה של שליטה חסרת תקדים בתועלתם ורווחתם של דורות העתיד.

במקרה של עניים של עיר אחרת אומנם איננו מכירים אותו אולם אנו יודעים כי הוא בן אדם אקטואלי לכל דבר, לגבי הדורות העתידיים אנחנו מדברים על אנשים אפשריים והאפשרות שהם יהפכו לאקטואלים תלויה בצורה הולכת וגוברת בנו, אם נחליט לזהם את הסביבה וכדי לפצות על זה להביא פחות ילדים לעולם, אולי זה יהיה בסדר.

הילדים שלא נולדו לא יכולים לבוא כלפינו בטענות למה לא נולדנו?

יותר מזה, נחשוב כך, צורות מסוימות של התערבות אקולוגית, זיהום אוויר, חקלאות או כל הדברים הללו שמשפיעים על איכות חיינו מובילים לכך שאנשים שונים יפגשו נשים שונות, נזהם את הסביבה על ידי הוזלת מחיר הדלק, אנשים יסעו יותר בעולם, משתנה הדגם של התנהגות אנשים, גבר ואישה יפגשו בצורות שאחרת לא היו נפגשים בהן, הילדים שיוולדו כתוצאה ממדיניות אקולוגית מסוימת יהיו אחרים שהיו נולדים אלמלא היינו נוקטים בפעילות זו.

ילדים אלה יגידו בעתיד שאנחנו הזקנו להם.

אנחנו יכולים להשיב להם- אלמלא היינו מזהמים את האוויר לא הייתם נולדים בכלל.

קשור לפסק דין זייצוב של בית המשפט העליון.

אם אנחנו מקבלים את הרעיון של בנתאם לא מספיק שאנחנו נמקסם את האושר של התועלת לכל היצורים החשים שקיימים היום אלא עלינו גם למקסם זאת לעתיד. אנחנו צריכים לברוא כמה שיותר אנשים חדשים עד לרמה שתוספת נוספת על פניהם תוריד את רמת החיים הכוללת.

נניח מעט אנשים עם רמת חיים גבוהה מאוד ומולם המון אנשים עם רמת חיים נמוכה מאוד, אולם בגלל שהם הרבה אנשים אז האושר הכולל אצלם יותר גדול מזה אצל האנשים המעטים, לכן לפי התועלתנות בגלל שסך כל האושר הכללי במקרה השני יותר גדול אז לכן הוא עדיף.

אפשר לחשוב על הודו ונורווגיה, בהודו יותר אנשים אבל חיים ברמת חיים נמוכה בנורווגיה מעט אנשים שחיים ברמה גבוהה, על פי התועלתנות בהודו יש יותר אושר מאשר בנורווגיה.

זה הוא פאראדוקס של דרק פארפילד.

אצל התועלתנים אנחנו צריכים אמצעי מדידה

האם המדידה תהיה קארדינלית או אורדינלית.

קארדינאלי זה כשיש לנו ערך מספרי לכל תחושה של אושר.

אורדינאלי זה כאשר יש לנו דירוג לאהבתנו את דברים אך מבלי לדרגם מבחינה מספרית.

האם יש להתייחס באופן דיפרנציאלי לנקודת אמצע בין סבל להנאה?

פוזיטיביות נגאטיבית- האם אנחנו צריכים להתייחס לאופן דיפרנציאלי לחלק העליון ולחלק התחתון של הסולם או שלא.

זה סולם אחד והאפס הוא שרירותי בדיוק כמו מדחום. התחתית של הסולם היא כאב והחלק העליון שלו הוא הנאה, האם משנה על איזה חלק בסולם התועלת משפיעה.

לפי קארל פופר עלינו לתת משקל יותר גדול לשיפור מה שקורה בחלק התחתון מאשר בחלק העליון, יש קדימות לצמצום כאב על פני הרחבת ההנאה, זו תועלתנות נגאטיבית.

צריך לתת עדיפות לחיסול המצוקה.

קשה להשוות בין מידות שונות של תועל אצל אנשים שונים, איך נחליט אם למישהו יש יותר הנאה ללכת לתיאטרון או למישהו אחר ללכת לכדורגל.

הכלכלה הציע מדד שמתקרב להערכת עוצמת העדפות, נראה כמה כסף כל אחד מוכן להוציא על הדבר שגורם לו הנאה.

הרעיון של כלכלת שוק מבטא את עיקרון התועלת בצורה המתקרבת להיות אופטימלית.

כל אחד יהיה מבסוט מהעסקאות שהוא עשה משום שהוא סיפק את העדפות האמיתיות שלו.

אולם נשאלת השאלה כמה כסף יש לך לעומת כמה כסף יש לי.

לכן השוק לא יכול לתת לנו את הקריטריון לסיפוק התועלות האופטימליות בחברה.

בעיות המדידה בתועלתנות אינן טריויאליות והן מקשות מאוד על התיאוריה.

 

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פילוסופיה פוליטית, תורת המידות והמדינה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על תורת המידות: תועלתנות

  1. פינגבאק: תורת המידות והמדינה – סיכומים | עוד איזה בלוג

  2. פינגבאק: רוברט נוזיק- המשך | עוד איזה בלוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s