קהילתנות

 

 

Cummunitarianism–  קהילתנות.

מושג שנוצר רק לפני כשלושים שנה, המסורת הקהילתנית בפילוסופיה התחילה שוב לצמוח.

שוב, משום שסוג מסוים של קהילתנות מלווה את הפילוסופיה מתחילתה. הקהילתנות חוזרת להנחות מטאפיזיות אריסטוטליות ואפלטוניות.

האמנה החברתית והאידבידואליזם המתודולוגי נשענים על ההנחה שרצון הפרט הוא זה שמכונן כל ערך, ולכן כל סמכות צריכה לנבוע מההסכמה של פרטים כפרטים. באמת, הדגש הליברלי שהיה מהפכני בפילוסופיה של שלוש מאות השנים האחרונות לא היה בלעדי, הוא היה דומיננטי במובנים רבים, הרעיונות החלופיים הלא אינדיבידואליסטים ליוו את הפילוסופיה הפוליטית של אותן מאות שנים בעוצמה בולטת. יש הרבה שמות שאפשר להזכיר- ברק, היגל, מארקס (כל התפיסה הקומוניסטית), בעת המודרנית כל השיטות הטוטאליטריות (אנחנו לא לומדים אותן כאן מכיוון שאנחנו לא חושבים שיש להן בסיס פילוסופי).

הקהליתנות העכשווית צמחה על רקע תורתו של ג'ון רולס.

ביקורת על ג'ון רולס. אם נוזיק לוקח את ג'ון רולס ואומר לו- אתה דיברת על נבדלות בני אדם אבל לא לקחת את ההנחה הזאת עד הסוף, באו מצד שני אנשים שכינו את עצמם קהילתנים ואמרו שהם מבקרים את ג'ון רולס משום שהוא יותר מדי אינדיבידואליסט, הם יראו כי הנחות היסוד שלו אינן משכנעות. לא זה טבע האדם לדעתם ולכן גם לא טבע החברה ולכן אי אפשר לבסס את הצדק והסמכות הפוליטית על בסיס תפיסה אינדיבידואליסטית כמו של ג'ון רולס.

וויכוח זה הוא בעצם הדהוד של וויכוח בין היגל לקאנט, היגל שהיה ממשיכו של קאנט ומבקרו, התפיסה של קאנט אומר היגל היא אינדיבידואליסטית מדי, היא תופסת את התבונה כמופעלת על ידי הפרט באופן טהור, התבונה אוניברסאלית כך שהגילויים שלה לא רגישים לזמן, תרבות ולשאר ערכים משתנים. הקונסטינטנטיות החריפה של היגל באה במחיר של הפשטה שאינה תופסת בהיסטוריה. לכן, אצל היגל הביטויים של התבונה הם תמיד היסטוריים, בהיסטורי הכוונה היא לא רק תלוי זמן אלא תלוי התנאים החברתיים המסוימים בהם האנשים חיים, הקשר.

מארקס ראה בהקשר קצת אחר את ההתפתחות החברתית של האדם כמבוססת על תהליכים שהם היסטוריים במובהק, יחסי המעמדות, אמצעי הייצור- אלא קובעים את הפילוסופיה הפוליטית ואת מושג הצדק של כל חברה וחברה.

עוד נקודה שמופיעה אצל הקיהלתנים בעיקר נגד נוזיק- ההצלחה הגדולה של הליברליזים האינדבידואליסטי נעוצה בהצלחה של המודל הקפיטליסטי. אנחנו חיים במשטר חברתי בו הפרט נתפס בראש ובראשונה כיצרן צרכן שעושה עסקאות כלכליות, המושג של שוק, שהוא כה מרכזי בחיי האדם המודרני זה מושג אינדבידואליסטי- ההומואקונומיקוס (אדם כלכלי) הוא יצור אינדיבידואלי.

אין ספק שהתפיסה הליברלית קשורה לתפיסה הכלכלית הזו, היגל ראה בזה חיסרון, הוא חשב כי היחסים הכלכליים, החוזיים בינינו לבין זולתנו זה רק מימד אחד בחיים שלנו, המימד הבסיסי ביותר לפי היגל זה המשפחה, זה מושג שאינו מבוסס על אינדיבידואל, על הסכמה, זה מושג אורגני, טבעי, מושג שאי-אפשר לעשות לו רדוקציה, זו יחידה אחת שבאמת נוצרת שלא על פי הסכמה.

המומנט השני בפילוסופיה הפוליטית של היגל הוא מה שהוא קורה חברה אזרחית, היחסים האינדיבידואלים הכלכליים בין בני האדם. האדם צובר קניין.

אבל, לפי היגל היחסים החברתיים אינם רק יחסים חוזיים, ישנו גם הלאום, המדינה- מושג שכולל סולידריות, אחדות, ערכים מסוימים של טוב ציבורי שלא ניתן לפרקם להסכמה של כל אחד ואחד מהאזרחים.

אפילו ג'ון רולס היה מודע לזה שמדינה היא מושג שאנחנו נולדים לתוכו. לאף אחד מאיתנו לא הייתה הזדמנות להסכים לזה שתוקם החברה הפוליטית בה אנחנו חיים. מכאן כבר מכניסים את היסוד הקהילתני.

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיכומים, פילוסופיה פוליטית, תורת המידות והמדינה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קהילתנות

  1. פינגבאק: תורת המידות והמדינה – סיכומים | עוד איזה בלוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s