רוברט נוזיק- המשך

נוזיק יצא מההנחה של נבדלות בני האדם- כל אדם צריך להתפס באיזשהו מובן כאינדיבידואל שהוא עולם ומלואו, שאי-אפשר לצרף את האינטרסים שלו לאינטרסים של אנשים אחרים כפי שהתועלתנות – של בנתאם ושל מיל עושה.

האילוץ העליון על כל שיקול תועלתני הוא אילוץ הצד המגבלה של כל זכויות הפרט שאסור להפר אותה בשום פנים ואופן, גם לא בעבור תועלת גדולה במיוחד.

טענתו של נוזיק היא שג'ון רולס לא מסיק את המסקנות החמורות מהנחתו על נבדלות בני האדם, כשאנו מגיעים לעקרון הצדק השני, בפרט לעיקרון ההפרשיות, כלומר, מותר לנו לקיים אי-שוויון חברתי כלכלי רק לתועלת החלש אנו מפירים את העיקרון.

למה?

כשאנו לוקחים מהעשירון העליון ולוקחים לעשירון התחתון אנחנו מפסיקים להתייחס לבני אדם כבעלי זכויות מוחלטות, למשל לזכויות של העשירים לשמור את פרי עמלם בידם. זה לפי נוזיק, מראה שג'ון רולס מדבר גבוהה גבוהה על נבדלות בני האדם אבל הוא לא מקיים עד הסוף את העיקרון שלו עצמו.

נוזיק רוצה להראות מה קורה כשלוקחים את עיקרון הנבדלות עד הסוף.

נוזיק, במקום להסתכל על השאלה האם מצב חברתי של חלוקת משאבים בחברה הישראלית הוא צודק או לא. אנו נשווה את המצב החברתי כרגע לאידיאל צדק שנמצא מחוץ לחברה, כל נוסחה מופשטת כזאת שאנו בתור פילוסופים מציעים נופלת תחת הביקורת של נוזיק ככזו שאינה מוצלחת, אנחנו לוקחים את אידיאל הצדק משווים אותו למצב הקיים ומנסים לטפל במצב לפי האידיאל.

נוזיק רוצה לכפור במתודולוגיה הזו של עקרונות הצדק ולהציע במקום העקרונות המדוגמים האלה. אני לא רוצה להסתכל על השאלה האם המצב הנוכחי בחברה מסוימת הוא צודק או לא על פי השוואה מסוימת אלא הרעיון הוא לבדוק איך הגענו למצב של החלוקה הנוכחית, אם הגענו אליו בדין אז המצב צודק, אם הגענו עליו לא בדין אז המצב לא צודק. אלה עקרונות צדק שמדברים על ההיסטוריה של החלוקות שהביאונו עד הלום.

מה הם העקרונות ההיסטוריים עצמם? יש לנו שלושה-

1. acquisition–  רכישה- איך נרכש תוצר מסוים במקור, שעבר כל מיני גלגולים והגיע עד אלינו.

עקרונות הרכישה מאוד דומים לעקרונות של לוק, את עיקרון הקניין הבסיסי של לוק (העולם ניתן לאנושות במשותף), נוזיק לא מקבל את היסוד התואולוגי , אבל הוא רוצה להכניס הנחה נורמטיבית- העולם כפי שהוא נמצא הוא נמצא בלא שייכות (אין על חלקים של הטבע כתובת למי הם שייכים, העולם הוא הפקר, משהו שהוא לא שייך לאיש, זאת ההנחה שלו מבלי הנחה תיאולוגית). שנית הוא מקבל את התנאי הלוקיאני- במצב ההפקר הראשוני (כשאנו מגיעים לעולם והוא לא שייך לאף אחד) מותר לך להשתלט על מה שרצוי לך בתנאי שתשאיר מספיק ובאותה איכות לבני אדם אחרים.

התנאי הלוקיאני הזה מקובל על נוזיק. אצל נוזיק זה תנאי של רציונאליות, העולם הוא גדול, יש הרבה אנשים שכל אחד מהם הוא אינדיבידואל בעל זכויות ולכן כל חלוקה שנחלק את העולם בין בני אדם צריכה להיות כזאת שהיא רציונאלית- מה זה? שלאדם יהיה יותר ממה שהוא צריך בשביל לצרוך כשיש אנשים אחרים שאין להם מספיק בשביל לשרוד. נגזר מכך, בזבוז, השחתה, הם לא דברים רציונאליים. בזבוז משמעו שמי שמחזיק במשאב מסוים לא יכול לעשות בו שימוש ולכן הוא מתבזבז. נוזיק אומר- בחברה מודרנית אדמות זה חשוב אבל לא הדבר החשוב ביותר, בחברה תעשייתית מה שאנו מייצרים מחומרי גלם הוא יש מאין. אבל ברגש שיש לנו חומרי גלם ואנו עושים מהם משהו חדש אז הוא שלנו, לא לקחנו אותם מאף אחד, הפוטנציאל שיש בחומרי הגלם לעשות מהם משהו חדש הוא הפקר. נוזיק לא מזלזל בשאלה כמה אנו צריכים להשאיר לאחרים, אלה שאלות של צדק גלובאלי, העולם המתפתח מול העולם המפותח, לא ברור האם העולם המפותח לא לקח יותר ממה שמותר לו לקחת על פי עיקרון הרכישה. כשאנו חוזרים לעולם הפיזי- האדמות כולן כבר חולקו, חומרי הגלם נמצאים רק בארצות מסוימות, כלומר, אין כבר הרבה דברים חדשים בעולם שאותם אנחנו מוצאים הפקר. הכלכלה עצמה פועלת ברמה של עקרונות העברה- כאן מתחילים הוויכוחים של חלוקות צודקות. זה בעיקר נוגע לעקרונות ההעברה.

2. transfer- העברה- איך הועבר אחרי שנרכש במקור מיד ליד עד שהוא הגיע למי שהוא אצלו עכשיו.

רוב הדברים שיש לנו אלה לא דברים שרכשנו מהפקר, אלא דברים שקנינו, ירשנו, קיבלנו מתנה, כל אלה הם סוגים של העברה.

כאן מתחילים הוויכוחים- האם באמת עקרונות ההעברה סופקו או לא סופקו בהיסטוריה שהתרחשה עד היום. מה זה העברה לגיטימית- כשלא היה ניצול, הונאה, רמאות, כפייה, בעסקה שהובילה את האוייבקט מבעלים אחד לבעלים אחר, עם העסקה נעשתה בידיעה מלאה ללא ניצול ללא איום וללא כפייה אז ההעברה היא מוצדקת, ההעברה הכי טיפוסית היא בעצם קנייה ומכירה. כל העברה כזו צריכה להיות מוצדקת מבחינת התנאים. יש גם נתינת מתנה, הורשה. לפי נוזיק צריך להסתכל רק על המצב ההיסטורי בשביל לדעת אם הייתה חלוקה צודקת. נוזיק יודע שזה בלתי אפשרי מבחינה פרקטית לבדוק זאת כך. עניין העברות מתחיל להיות מסובך באופן כמעט בלתי אפשרי למעקב, נוזיק אומר שהוא לא יכול להגיד לנו כמה אחורה עלינו ללכת, אבל זה לא חותר תחת העיקרון שצריך ללכת אחורה בהיסטוריה.

נוזיק בצדק מזוהה עם הרעיון של שוק חופשי ומשק קפיטליסטי אבל לאו דווקא בצורה בה התפתח במדינות המערב במאתיים השנים האחרונות. לנוזיק יש איזה ברית נסתרת עם קארל מארקס, שניהם מסכימים כי הבעיה אומרת שניצול היא עניין של חוסר צדק היסטורי, אנחנו לא מחלקים נכון את הרווח שתהליך הייצור יוצר בין אלו שתרמו לייצור הזה. אומנם מגיע כסף למי שסיכן את ההון אבל המשק הקפיטליסטי גרם לעיוות גדול מבחינת ההערכה של התרומה של העבודה של הפועל שמקבל שכר ניצול, שכר לא ראוי, דברים שהופכים את האדם ללא חופשי בעסקאות הכלכליות ולכן את התוצאה לבלתי צודק.

  1. compensationפיצוי- רק אם אנו יכולים להוכיח שמישהו גרם לנו לנזק אנחנו יכולים לקבל נזיקין, כשאנו הולכים אחורה אנחנו לא יכולים לתבוע בנזיקין אדם אם אנחנו כבר לא מזהים מי עשה לנו את העוול. בגדול, במובן של נזיקין, אם מישהו רימה אותנו אז אנחנו יכולים לתבוע אותו. ואז צריך לתקן את ההעברות הפגומות שהיו ולהשיב את המצב לקדמותו. אי-אפשר להשיב אותו לגמרי לקדמותו אבל אפשר לפצות, לרוב בכסף.

מקובל היום בתיאוריה של צדק להבחין בין תאוריה אידיאלית של צדק (עקרונות אחד ושניים של נוזיק יוצרים תיאוריה כזאת) אם בעולם אידיאלי אף אחד לא מרמה, כולם מתנהגים כמו שצריך.

אבל, גם ג'ון רולס וגם נוזיק יודע שבני אדם אינם צדיקים גמורים ושיש הרבה עסקאות שנעשות של עומדות בשני העקרונות האחרונים.

הדוגמא של – affirmative action- – אפליה מתקנת, הכוונה כאן היא לתביעות ברמה החברתית (אף פעם לא ברמה האינדיבידואלית) שכלל יצאה ניזוקה מפרקטיקה של קבוצה חברתית אחרת- בעבר הרחוק- הדוגמא הקלאסית- השחורים בארצות הברית. כשהועלו תביעות קוקלטיוויות של קהילות השחורים לקבל צורות של פיצוי על העוול שנעשה להם במאתיים וחמישים השנים האחרונות בגין העבדות.

איך אפשר להצדיק אפליה מתקנת?

נוזיק אומר- אפשר להצדיק באופן עקרוני אם אנחנו יכולים להראות את שרשרת העברות שבתוכה היה עוול.

לפי ג'ון רולס- לא מעניין אותנו מה קרה בעבר, אותנו מעניין שיש קבוצה שבאופן שיטתי לא מצליחה (אולי בגלל פעולות העבר), קבוצה זו היא של החלשים בחברה. אנו מקבלים את התמונה כמו שהיא כרגע ולא מתייחסים לעבר.

הביקורת שלהם על נוזיק- שלפיצוי על עוול היסטורי יכולים לטעון אנשים שאינם הכי נחשלים כרגע יחסית לאחרים.

נוזיק יגיד- כן, צריך לחזק אותם, מה שמעניין זה ההיסטוריה.

ג'ון רולס יגיב- צדק צריך לעשות כרגע, יחסית ליחסים שקורים בהווה.

כל העניין של אפליה מתקנת בעייתי מבחינת נוזיק משום שהוא קולקטיווי, שחור הומלס שנושר מבית הספר יכול לבוא ולומר למדינה, ובצדק- הסיכוי שתהיה לי דירה ושאני אסיים בית ספר הוא אפסי משום שבאתי ממשפחה נחשלת אז איך אני אמור לצאת בסדר מבית כזה. לפי נוזיק ברמה האינדיווידואלית עקרונית יש לו קייס.

דוגמת ווילט צ'מברליין (שחקן כדורסל מפורסם)-

יום ראשון הוא מקבל יום חופש, הוא יודע שיש עוד יום בשבוע בו יש מעריצים שישמחו לראות אותו משחק, הוא שוכר אולם כדורסל, שם איש בכניסה גובה עשר דולר מכל אדם שנכנס לאולם ועורך מפגני ראווה לשמחת כולם. הוא מרוויח עוד כסף רב מהדבר הזה. אומר נוזיק- ברגע שהוא עשה כך הוא הפר את איזון הדגם הצודק- הוא מקבל יותר ממה שהוא קיבל לפי החלוקה הצודקת של ג'ון רולס.

כשמרחיבים זאת לכספים גדולים מאוד רואים שהשתנה המצב החברתי, הפערים גדלו, כולם עשו זאת בהסכמה, מאזני הצדק על פי איזה עיקרון שלא יהיה הופרו.

המקום הכי קל לראות את זה זה במקרים של שוויון- הקיבוץ.

כל עוד אין לכולם מאורר אז לאף אחד לא יהיה, ואכפו את השוויון הזה באופן קיצוני, עד שבא אדם ואומר- קיבלתי מאחי מאוורר חינם, הקיבוץ ייקח לו את זה (הופר עיקרון השוויון). נוזיק בא ומכליל את זה, לפי זה, תורות הצדק המדוגמות (כמו של ג'ון רולס) צריכות להיות טוטליטאריות, הן צריכות לאסור כל עסקה מבחוץ ומבפנים כדי לא להפר את עיקרון הצדק.

לכן, צריך לאסור את הפעילות של ווילט צ'מברליין ביום ראשון, אסור לו להתקדם יותר ממה שחילקו בחלוקה הצודקת.

לפי נוזיק- זו דיקטטורה, ההפרה הבוטה ביותר של זכויות הפרט.

לכן, יש משהו מובנה (בדוגמא) ומושך מאוד כביקורת וכאתגר לתפיסות הרווחות של כולנו שאומרות- צריך להשליט צדק אבל גם צריך לתת לאנשים חופש להוריש ירושות ולתת מתנות, אלה פעולות שמגדילות את הפער (יש מדינות בהן לוקחים מס ירושה) – לפי נוזיק, זה פשע גדול, אף אחד לא טוען שהבית הזה שירשתי אינו שלי, למה שלא נוכל לתת אותו מתנה לבן, לאחיין.

נוזיק קורא לזה- עבודת כפייה. (המיסוי- taxation, זו עבודת כפייה לפי נוזיק)

מיסוי על מפגני הכדורסל של ווילט צ'מברליין (בדוגמא ממקודם) זו בעצם דרך לספק את קיומן של הכנסות נוספות שלא דרך החלוקה הצודק ועדיין על שמירה על עיקרון השוויון- לפי נוזיק העבדה.

אם בן אדם אחד הולך לים ורואה את השקיעה ואחר עושה מרוויח כסף באותו יום ולוקחים חלק ממנו כדי לתת לזה שהולך לים, זה סוג של עבדות לפי נוזיק.

מאז שהספר הזה נכתב לפני 40 שנה זה אתגר שפילוסופים שוברים עליו את הראש, לא קל להשלים עם זה.

לפי נוזיק יש מקום למיסוי מצומצם, אפילו מצומצם מאוד, שנשתמש בו כדי לממן טובין ציבוריים- שמירת הסדר הציבורי, תשתיות- כבישים רכבות, אוויר נקי, דברים שאי-אפשר לעשות אלא באופן ציבורי ובעיקר צריך כסף בשביל להתקין מנגנוני פיצוי- בתי משפט, משטרה, אכיפה, בתי-סוהר ופונקציות כאלה.

אבל, אלה שוליים קטנים מאוד של המיסוי הנוכחי- רוב המיסים הולכים למה שג'ון רולס מכנה- עיקרון ההפרשים.

נוזיק אומר, לא משנה מה שיטת המיסוי, כל השימוש במיסוי למטרות החברתיות הללו של צדק חברתי הן פסולות. אומנות, תרבות, ספורט- כל אלה אינן צריכות להתארגן דרך הממשלה אלא רק ביוזמה פרטית.

כל תוצאה היא צודקת לפי נוזיק אם היא עברה את התהליך הנכון מבחינת גלגולי העבר.

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיכומים, פילוסופיה פוליטית, תורת המידות והמדינה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על רוברט נוזיק- המשך

  1. פינגבאק: תורת המידות והמדינה – סיכומים | עוד איזה בלוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s