צ'אלרס טיילור

צ'ארלס טיילור- מישור שונה של הקהילתנות. משום היותו קנדי הוא ער מאוד לשאלת המיעוטים (בקנדה-אסקימוסים וצרפתים). איך תפיסה פוליטית יכולה לפתור את שאלת המיעוטים?

אם אנחנו מדברים על תפיסה אינדיבידואליסטית אז כל מדינה עושה את העקרונות שלה על פי האמנה החברתית שנקבעת בה. אבל זה לא יפתור את הבעיה של יהודים, למה? על פי התפיסה של האמנה החברתית של לאומים יהודים יכולים פשוט להימחק. באמת, לכל בן-מיעוטים תמשיך להיות הזכות לדבר את לשונו ולפתח את התרבות והדת שלו, כל זה מובטח על ידי ג'ון רולס, מה לא יובטח? הקיום המתמשך של קהילת המיעוט. זאת בעיה, יש אנשים שמוכנים לשלם את המחיר על ידי מחיקת ההבדלים האתניים בתוך החברה (הגישה הצרפתית לדוגמא- צרפת לא נותנת תמיכה לקיום של קהילות בתוך צרפת- לפיהם כולם צרפתים). על הגישה הצרפתית יש הרבה וויכוח, צ'ארלס טיילור שואל- מה לעשות עם הקהילות הקטנטנות הללו שעומדות להיכחד מהעולם? הילידים של צפון אמריקה לדוגמא, מנסים לשמר את המאפיינים שלהן בכוח אל מול הלחץ הגדול של האסימילציה?

בן-גוריון נתן פטור לחרדים בהסתמכו על כך שהציונות תכיר בערך הישרדות החברה החרדית.

טיילור מנסה לדבר על ההיגיון של המעשה של בן-גוריון, הפטור לא ניתן על בסיס אינדיבידואליזם, יש כאן אמירה שגם לקהילות יש זכויות והקהילה הפוליטית צריכה לתת לקהילות את הזכויות הללו לעיתים תוך כדי תמיכה בפועל.

דוגמא- האם לתת שמורות, טריטוריות שבהן רק לילידים מותר להתיישב. זה חוק לא ליברלי, אפילו מפלה.

טיילור מנסה לתת לזה הצדקה- יש שתי אפשרויות:

הראשונה- האפשרות הקהילתנית שטיילור מאמין בה- אנחנו לא רק בני אדם יחידים, הזהות שלנו נקבעת בין השאר על ידי הקהילה, לכן למקור הזהות הזה יש הצדקת קיום, יש בקהילה טוב כשלעצמה. בוודאי יש ערך לשימור קהילות כאלה כאשר הטוב קודם לצודק.

שנייה- ניסיון פשרה של קימליקה, ניסה להסדיר את הזכות של נתינת עזרה לקהילות על ידי העמדת הטיעון בסדר הפוך, אם לא תהיה העזרה הזאת אני בתור אינדיבידואל לא אוכל לממש את האינטרסים הבסיסיים שלי. גם אם נאמר שהאינטרס של הפרט הוא בקיום הקהילה אז יש לנו הצדקה בקיום הקהילה. זו חובה של המדינה במובן הליברלי, חלק מהצרכים שלי זה לא רק דיור חינוך וכדומה אלא שיש לי גם צורך להתפלל, ולהתפלל אני יכול רק בסגנון הדת שלי, לכן, זה צורך שהמדינה צריכה להיענות לו כמו לכל צורך אינדיבידואלי אחר.

זכות היציאה- אפילו אם נותנים למיעוט מסוים את התנאים שהוא דורש, מה לא ניתן להם? לא ניתן להם את הכוח לכפות את הערכים ואת אורח החיים שלהם על אנשים אחרים. לא קל לאפיין איפה נמצאת זכות היציאה הזאת.

יש שאומרים –אם נותנים לקהילות המיעוט הללו אוטונומיה כל כך גדולה אנחנו למעשה אומרים שאנחנו נותנים לכל אינדבידואל את הזכות לצאת. אף אחד לא ישתמש בזכות הזאת כדי לצאת, אין להם את הכישורים. במובן הזה, זכות היציאה מוגבלת מאוד ככל שאנחנו נותנים יותר אוטונומיה לקהילה עצמה.

תורת המידות והמדינה

תורת המידות והמדינה – סיכומים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיכומים, פילוסופיה פוליטית, תורת המידות והמדינה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s