מושג הטבע של אריסטו

מושג הטבע על פי אריסטו:

מה שנותן לנו את התכליתיות זה סדר הפעולות. בפיזיקה 2 פרק 8 אריסטו מתווכח עם אמפדוקלס.

לאמפדוקלס הייתה השקפה שניתן לבלבל אותה עם האבולוציה: הייצורים נוצרו כפי שהם נוצרו, אלה שהיו מותאים לסביבה המשיכו להתקיים, ואלה שלא היו  מותאמים לסביבה נכחדו. אצל אמפדוקלס, בניגוד לדרווין, אין התפתחות ושינויים שמותאמים יותר/ פחות. אצל אמפדוקלס השינוי הוא שינוי מקרי, אבל המינים המותאמים יותר שורדים – אין כאן תכליתיות.

הויכוח של אריסטו ואמפדוקלס:

אמפדוקלס: מדוע לא נגיד שהגשם יורד בשל תכלית? מדוע לא נגיד שאנו שרדנו, משום שמבנה השיניים שלנו מתאים לצרכינו?

אומר אריסטו: סימנה של התכליתיות הוא בסֵדר. הגשם יורד, והדגן צומח. אבל הדגן צומח במקרה, מכיוון שאם הגשם יורד מאוחר מדי, התבואה תרקב. לעומת זאת, אנו רואים כי לשיניים יש סדירות מסויימת. כלומר, אנו לא רואים שהחיות נולדות עם שיניים הפוכות. לפי אריסטו אילו היה זה עניין של מקריות בטבע, אז היינו צריכים לראות שהדברים האלה קורים תמיד ואותן חיות שנולדות עם שיניים פגומות – לא ישרדו!

התכלית היא לדעת אריסטו במעשה האומנות היא תכלית חיצונית, והיא קודמת למעשה. תכלית הרפואה לפי אריסטו, היא הבריאות. בפעולות המלאכה ברגע שהתכלית מושגת הפעולה נפסקת. לא כך בתהליכים הטבעיים: בתהליך גדילת הכלב, הכלב לעולם לא מפסיק את תהליך התכלית שלו: הוא לא מפסיק להיות כלב כאשר הוא סיים לגדול. במוצר המלאכה, התכלית לדעת אריסטו קודמת: כשסיימו לבנות את הקניון, הפועלים הלכו. כלומר, האנלוגיה תופסת – אבל גם מראה לנו בדיוק מהו התהליך הטבעי. הטבע לדעת אריסטו הוא תכליתיות ללא מתכנן. ואיך נדע שזאת תכליתיות? משום שזה מסודר! יש משהו מעניין מאוד שמוכיח את התכליתיות בטבע: נשתמש שוב באנלוגיה למוצר המלאכה. גם בטבע יש טעויות וכשלונות – מדי פעם נולדים יצורים עם פגמים.

דבר נוסף שעלינו להתרגל אליו לדעת אריסטו, הוא שלא כל דבר הוא על פי הטבע: מה שאיננו תכליתי, איננו על פי הטבע. לדוגמא, העובדה שיש לנו יד – זה על פי הטבע, משום שאלמלא הייתה לנו יד, לא היינו יכולים לתפקד.

הטבע לפי אריסטו הוא הדרך אל הטבע: התהליך הטבעי הוא חלק מן הטבע של הדבר.

פיזיקה 2 פרק 1: הטבע הוא הראשית של התנועה והמנוחה, של אותם הדברים שיש להם ראשית בתוך עצמם.

כמובן, אומר אריסטו, שמוצרי מלאכה הם לא מוצרים טבעיים. ראשית תנועת המכונית שלי, איננה בתוך עצמה: אני צריכה למלא דלק כדי לגרום למכונית לנוע. צבע העיניים, לדוגמא, איננו מלאכותי: הוא נוצר על פי המזדמן. מזדמן להרכבים בגופי שיהיה לי צבע עיניים ירוק. על כן, התכלית שבטבע היא תכלית פנימית ואיננה תוצאה של שיקול דעת. בתהליך המלאכה, המוצר נפרד מהתהליך: השולחן לא בונה שולחנות.

אריסטו שואל מדוע לסוס יש מהות? משום שסוס מוליד סוסים. לפרד אין מהות משום שפרד לא מוליד פרדים.

בניגוד לטבע, כאשר אני מתכנן אני קודם לתכלית: הטבע לא צריך את זה.

הטבע לפי אריסטו הוא הראשית של התנועה והמנוחה של הדברים אשר יש להם בתוכם את הראשית הזאת.

לדוגמא, לצמחים יש ראשית של תנועה ומנוחה בתוכם. ראשית התנועה והמנוחה של מוצרי מלאכה איננה בתוכם. אבל יש דברים שהיינו היום בדיכוטומיה בין טבע ומלאכותי, שהיינו קוראים להם טבעיים, ואריסטו היה אומר שלא כך: למשל, תנועת הגלים בים: ראשית תנועתם ומנוחתם איננה בתוך עצמם – זאת לא תנועה מסודרת, זאת לא תנועה תכליתית ובעיקר, לפי אריסטו ראשית תנועתם ומנוחתם איננה בתוך עצמם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיכומים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s