תולדות הפילוסופיה הן במידה רבה סיפור של התפתחות בדרך שבה בני האדם ניגשים להבין את המציאות סביבם, דרך שהשתנתה לאורך אלפי השנים של הפילוסופיה בצורה של שאלות שונות ששאלו פילוסופים ותשובות שונות שהם סיפקו.
בתחילת דרכה הייתה הפילוסופיה היוונית בעיקרה פילוסופיה אונטולוגית השואלת לגבי מה יש בעולם. מאוחר יותר בתולדות הפילוסופיה היוונית פילוסופים כמו אפלטון ואריסטו החלו לשאול שאלות פילוסופיות הנוגעות לטיבה של ההכרה כמו גם תורת המידות והמדינה.
הפילוסופיה של העת החדשה היוותה שינוי דרמטי בתולדות הפילוסופיה כאשר עיקר העיסוק של פילוסופים הוסב לעיסוק אפיסטמולוגי ששואל לגבי דרכיה של ההכרה. עיקר שאלותיה של הפילוסופיה בתקופה הזו הן כיצד יכולה ההכרה האנושית לדעת דבר מה לגבי העולם לפני שהיא עונה על השאלות הראשוניות של הפילוסופיה האונטולוגית.
השלב החשוב הבא בתולדות הפילוסופיה מגיע עם קאנט שסבור כי ההכרה מחילה את הקטגוריות המחשבתיות שלה על החומר החושי המגיע מהמציאות, ועם הפילוסופיה של הגל שטען כי ההכרה הזו משתנה לאורך הדורות. ברגע שנעשתה רלטיביזציה להכרה נפתח שלב חדש בתולדות הפילוסופיה שהחלה לעסוק בהבנת השינויים והיחסים בין הכרה. כך עלתה במאה העשרים הפילוסופיה של הייצוג שהייתה במידה רבה פילוסופיה לשונית. פילוסופים כעת התחילו לשאול לא מה יש בעולם, לא כיצד אנחנו יכולים לדעת מה יש בעולם אלא כיצד אנו מבינים את מה שאנחנו מבינים לגבי העולם.
במילים אחרות, ניתן לראות כיצד תולדות הפילוסופיה הן למעשה היסטוריה של סוג של נסיגה, כאשר הפילוסופיה עונה על שאלות יותר ויותר בסיסיות בכדי לענות על השאלות המקוריות שלה. לכאורה הפילוסופיה מתחילה בשאלות הכי בסיסיות ותמימות לגבי העולם, אך במובן מסוים היא כל הזמן נעה בכיוון של עוד ועוד שאלות מקדימות שהן למעשה בסיסיות יותר מהשאלות המקוריות של הפילוסופיה. כלומר, הפילוסופיה, בכדי לדעת מה יש בעולם, צריכה קודם כל לשאול כיצד אנחנו יכולים לדעת מה יש בעולם, התפתחות פילוסופית שהחלה רק עם הפילוסופים של העת החדשה. לאחר מכן גם על שאלות אלו מצטרפות שאלות חדשות בפילוסופיה שמנסה להבין את היחסים בין דרכים שונות לתפוס את העולם.
עוד איזה בלוג 