הרברט מרקוזה ומורשת המרקסיזם

הרברט מרקוזה, מרקסיסט שפעל במסגרת אסכולת פרנקפורט ? או שמא בשנות השלושים, יחד עם עוד ערימת אינטלקטואלים יהודים-גרמנים שהיגרו מגרמניה לארה"ב והקימו כלמיני דברים מגניבים. מי שנחשב לאחרון החברים באסכולת פרנקפורט ומי שסגר אותה הוא האברמאס שלא היה יהודי או מרקסיסט. אסכולה זו התייחדה בכך שביקשה לאחר את פרויד ומרקס יחדיו מבחינה תיאורטית, הואיל וזיהו את הדמיון בין ההנחות המטפיזיות של השניים.

ובכן, מרקוזה נטרד יותר מכל בשאלה הבאה: מדוע מעמד הפועלים, בו תלה מרקס תקוות כה רבות, אינו שואף כלל לחולל מהפכה ("הכרח היסטורי", לפי מרקס)?

שתי ההנחות שעליו התבססה השאלה הן א) האינטרס האמיתי של מעמד הפועלים הוא לחולל מהפכה חברתית שתחלק בצורה צודקת יותר את המשאבים החומריים בעולם, וב) מהפכה חברתית כזו היא אפשרית.

מרקוזה הבחין כי לאורך ההיסטוריה, מעמד הפועלים לא היה מהפכן אלא דווקא שמרן למדיי. תשובתו לשאלה שהציב הייתה שהחברה הקפיטליסטית יצרה לשם כך את מושג הצרכנות – בחברה שבה ההגמוניה אמריקאית, שולט האתוס שלפיו אדם הוא מאושר ככל שהוא צובר יותר ממון ומסוגל לרכוש יותר חפצים שיהיו כעת קניינו, על כן אין שום צורך לחפש אושר אחר; לכן מאמינים הפועלים שאם יהיו מספיק חרוצים, הם יהיו מסוגלים להשיג את האושר.

יתר על כן, מרקוזה טוען שככל שהקפיטליזם מקיף יותר אנשים, כן הוא משגשג יותר, ולפיכך האינטרס של הכל הוא לשתף פעולה.

בניגוד למציאות של תקופת מרקס, לפועלים בחברה המעמדית של תקופת מרקוזה היה טוב באופן יחסי; החברה האמריקאית מצליחה למנוע מבני האדם לממש את היכולות היצירתיות שלהם ע"י שהיא הופכת אותם לחד ממדיים.

זהו פיתוח שביצע מרקוזה ברעיון של מרקס ותמציתו היא כדלקמן:

מרקס שאל, מדוע מעמד הפועלים אינו נאבק להשתחרר למרות שהוא מהווה את הרוב המכריע בחברה? תשובתו המקורית, החדשנית והגאונית הייתה שעיקר היציבות במדינה לא מושג באמצעות כוחות אלימים (והדבר נכון, אגב, גם בחברות טוטליטריות); בני אדם לא מורדים משום שהם מחזיקים באמונות שגויות (אידיאולוגיות) שמאופיינות בכך שהן מציגות את הסדר הקיים כהכרחי/ טבעי או כמוסרי. (למשל, הדתות השונות רואות את החברה כביטוי של רצון אלוהי שעל כן, אין למרוד בו, או שלא ראוי למרוד בו).

 

רעיון מרקסיסטי זה התגלגל אצל אדורנו אל המושג "תודעה כוזבת". לכן, אם תודעה כוזבת היא הסיבה לכך שאנשים לא מורדים, יש לגרום להם לשנות את תודעתם ולאמץ תודעה מעמדית. במילים אחרות, תיאוריה זו קושרת בין ידיעה לבין חירות. (כדי להשתחרר חייב אדם להכיר את הכוחות שפועלים עליו; למדע יש תפקיד משחרר – לקשור את האינטרס עם האמת).