מבוא לפסיכולוגיה

מבוא לפסיכולוגיה הוא קורס בסיסי בפסיכולוגיה הנלמד בכמעט כל מוסד אקדמי שמציע לימודי פסיכולוגיה. הקורס מיועד לאנשים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הפסיכולוגיה מתוך כוונה להתמחות בו ולהשלים בו תואר אך הוא גם בדרך כלל קורס פופולארי בתור קורס בחירה לאנשים הלומדים מקצועות אחרים ורק רוצים לקבל מעט ידע בסיסי בתחום.

מבוא לפסיכולוגיה סוקר את הענפים השונים ותחומי העיסוק של מדע הנפש אך מה שבעיקר חשוב הוא רכישת השפה הראשונית של התחום, סוג השאלות שנשאלות במסגרת חקר הפסיכולוגיה והדרכים בהן ניתן להשיב עליהן.

תכני מבוא לפסיכולוגיה

מבוא לפסיכולוגיה נלמד בדרכים שונות במוסדות אקדמיים שונים אך בדרך כלל הוא יכלול את התחומים הבאים: הקורס יתחיל עם השאלה מהי בכלל פסיכולוגיה וימשיך בסקירה היסטורית של התפתחות המקצוע. עניין בנפש האדם התגלה כבר בימי קדם בפילוסופיה היוונית למשל אך הפסיכולוגיה כפי שאנחנו מכירים ולומדים אותה כיום למעשה התחילה רק במאה ה-19. למרות שחינו כבר סר כיום במידה רבה בתחום מבוא לפסיכולוגיה כמעט תמיד יזכיר את משנתו של זיגמונד פרויד אך בדרך כלל לא יעסוק מעבר לכך בפסיכואנליזה.

הקורס סוקר את התחומים הבסיסיים של מדעי הנפש כמו תאוריות אישיות, פסיכופתולוגיה (מחלות נפש). בדרך כלל מוקדש פרק ארוך במסגרת מבוא לפסיכולוגיה לפסיכולוגיה פיזיולוגית ומבנה המוח ומערכת העצבים והקשר שלהן אל הנפש וההכרה. הקורס בדרך כלל גם יעסוק בתהליכי תפיסה וקשב, חישה ונושאים אחרים מתחומי הקוגניציה שהם מרכזיים כיום במסגרת המחקר הפסיכולוגי. תחום חשוב נוסף שנכלל בדרך כלל בקורס הוא תחומי הלמידה המתקשרים אל הפסיכולוגיה ההתנהגותית ונושא ההתניות כאמצעי ללמידה. זיכרון מתקשר לתחום הקוגניטיבי של הענף וגם הוא בדרך כלל מבין הנושאים הנידונים במסגרת הקורס. התודעה היא מן הסתם תחום עניין מרכזי של מדעי הנפש והקורס המבואי בדרך כלל כולל דיון במצבי התודעה השונים כמו למשל ההבדלים בין עירות ושינה, חלומות וסמים ותרופות. בדרך כלל יקדיש הקורס מילה או שתיים לנושא של פסיכולוגיה חברתית והקשר בין היחיד לבין הסביבה שלו.

איפה נלמד הקורס

כאמור, מבוא לפסיכולוגיה נלמד כקורס בסיס חובה במוסדות רבים המציעים לימודי תואר בתחום. למי שמעוניין בקורס אך לא מעוניין בתואר תמיד כדאי לברר האם ניתן לקחת אותו בתור קורס בחירה במסגרת המוסד הלימודי בו אתם רשומים. אופציה אחרת היא להרשם לקורס המצוין בנושא של האוניברסיטה הפתוחה.

גישות בסוציולוגיה

הגישה הסטרוקטוריאלית בסוציולוגיה:אותם מאפיינים יציבים של החברה. הסדר ההיררכי. למשל המבנה החברתי בישראל או אטנו…ביפן המבנה הוא יותר הומוגני ובסקנדינביה ההירככיה החברתית פחות מבוססת על מעמד והשתייכות אתנית אלא יותר על כפריות מול עירניות. הגישות הסטרוקטורליסטיות מנסות להבין את השלד של הבניין ומהם הגורמים הקבועים שמאפיינים חברה מסויימת. אךי החברה בנויה ומה הסדר ההיררכי בה? ומה קובע את הסדר ההיררכי בה? יש במידה מסויימת קשר בין פוזיטיביזם לסטרוקט' כי יש ניסיון למצוא חוקים בסיסיים שעומדים ביסוד הסדר החברתי. הסוציולוגים הסטרוקט' מנסים לחשוף את המבנה החברתי, את היסודות החברתיים. איך המבנה החברתי מעצב את גורלו של האםד וכיצד המיקום של אדם הסדר החברתי ייעצב את גורלו וחייו והאפשרויות הנפתחות בפניו.המיקום שלנו במבנה קיים מגביל\מרחיב את יכולת הפעולה שלנו. כיצד המבנה מעצב את הפעולה האנושית.

הגישות התהליכיות: לא מניחות שהמבנה החברתי הוא בלע יקום עצמאי או יציב וסטטי אלא שואלות כיצד ומהו התהליך שיותר את המבנה. ההנחה בגישות התהיליכיות היא שהבמה משתנה כל הזמן והבמנה בעצמו הוא תוצאה של פעולה אנושית. תוצאה של מה שאנשים עושים. תוצאה של תהליך. חלק מהסוציולוגים שואלים שאלות כיצד הפעולה האנושית מייצרת את המבנה. כיצד הפרשנות שאנחנו נותנים למציאות למשל מייצרת את הקפיטליזם.באופן שבו אנשים מפרשים את המציאות מייצרים את אותה סטרוקטורה חברתית.

השוואה בין הגישה הפוזיטיביסטית והפרשנית בסוציולוגיה:

1.פוזיטיביזם: סקרנות וספקנות=הסקרנות והספקנות הן בסיס להכל. זהו המרכיב ההכרחי.

פרשנות:

2.פוזיטיביזם: אמפיריות{חושים, אישוש והפרכה} התבססות על ידע שאנו אוספים באמצעות חושים שאותו ניתן לאשש או להפריך.

פרשנות: פנומנולוגיה=תופעה. הטענה היא שאנו לא יכולים לדעת איך המציאות נראית בטבעה, אלא כיצד בני אדם מפרשים מציאות ופועלים מתוך פרשנות זו. לכן ישנו קושי אפיסטמולוגי להגיע ל"אמת" מוחלטת באמצעות חקירה אמפירית. אין הפרכה. גישות פרשניות מנסות למצוא סדר שיטתי בפרשנות, יש לנו הבנה טובה יותר של האופן בו אנשים מפרשים את המציאות ופועלים על סמך פרשנות זו.

3. פוזיטיביזם: מאופיין באובייקטיביות. שחרור משיפוט ערכי. חשוב מאוד שהתפיסה הערכית של חוקר\ת לא ישפיעו על התוצאות. הכלים המחקריים עם הזמן נעשים יותר ויותר משוכללים כדי למנוע השפעות ערכיות.הדוגלים בגישה זו מבקשים להשהות את השיפוט הערכי לפני המחקר.

פרשנות: ובר: לעומת זאת, ובר טען שהבחירה בנושא המחקר היא ערכית, ושיטת המחקר צריכה להיות Value Free. ורק כך ניתן להפריד בין מדע לפוליטיקה. התומכים בגישה זו אינם מקבלים את הטענה של אובייקטיביות, בתור בני אדם, תמיד, תפיסות העולם שלנו ישפיעו על המחקר.אז איך עושים את זה? ובר אמר שהערכים שלנו צריכים להשפיע על בחירת נושאי המחקר שלנו. ההשפעה של הערכים צריכה להסתיים בין קביעת נושא המחקר. במחקר עצמו עלינו להיצמד כמיטב יכולתנו לממצאים שמצאנו. כלומר, ממצאי המחקר חייבים להיות נקיים מערכים. חלק ממקצועיותו של החוקר זה לעשות את ההפרדה בין שאלת המחקר שהיא כן ערכית לבין ממצאיו שצריכים להיות נקיים ככל האפשר. וזו המקצועית של החוקר.

הגישות הפוסט-מודרניות: גישות אלו טוענות שלא ניתן למעשה להפריד בין ערכים וידע.המדען צריך לשאוף לרפלקטיביות, והכרת דעותיו הקודמות. לעיתים אף נהוג לדווח עליהם. ע"מ להבטיח ביקורת מדויקת שקוראינו יוכלו להעריך את עבודתנו, עלינו לציין את המקומות שבהן מערכת הערכים שלנו הייתה עשויה להשפיע על כתיבתנו או ממצאינו.

4.פוזיטיביזם: כלליות וניבוי-כיוון שיש הנחות יסוד כ"כ שונות להגיע לאמת, יש הבדל גם ביכולות הכללה וניבוי. התומכים בגישה זו הרי מנסים למצוא\לחפש אחר חוקיות אובייקטיבית שתחול על כל התופעות. וברגע שמוצאים אותה ניתן להשתמש בה ע"מ לנבא חוקיות מסוימת. להשתמש בחוק הטבע שמצאתי כדי לנסח חוק כללי שיחול בכל מצב מסוים.חשוב להבהיר שבסוציולוגיה לא מנסים לחפש אחר חוקים מדעיים, אלא יותר בצורה של הסתברות, סיכוי. ניבוי. למשל אנשים שיש להם אמונה דתית ממוסדת יותר הסיכוי שיצביעו לימין גדול יותר מאשר לשמאל… וכו' וכו'…דוגמה נוספת זה דורקהיים וההתאבדויות-הוא ניסה לנבא.

פרשנות: ההתנהגות האנושית מורכבת מדי מכדי לאפשר ניבוי. נוכחות החוקרים משפיעה על תוצאות המחקר{סקרי בחירות}, המציאות החברתית היא דינאמית, ומה שנכון להרגע לא בהכרח נכון מחר ושם. אין שום קשר היסטורי, תרבותי, חברתי שהוא מתאים לחברה מסוימת ולא ניתן ליצור הכללה.

סוציולוגיה: פוזיטיביזם מול פרשנות

א.השפעתה של המהפכה המדעית על התפתחות הסוציולוגיה.

דיברנו על השפעת המהפכה המדעית על התפתחות הסוציולוגיה בשיעורים קודמים.

ב.המושג פוזיטיביזם

תנועה פילוסופית שמבקשת להגדיר את המציאות בכלים מדעיים ולחשוף עובדות אודות המציאות. לנסות לחפש חוקים חברתיים. חוקים אובייקטיביים אודות התהליכים החברתיים. זו תנועה רחבה החל מפוזיטיביזם לוגי ואילך.. הרעיון שאנחנו משתמשים בכלים אובייקטיביים ככל האפשר ע"מ לגלות עובדות אודות המציאות.הפוזיטיביזם הסוציולוגי מנסה לחשוף חוקים שניתן מהם להכליל אודות המציאות.

ג.עקרונות הסוציולוגיה הפוזיטיביסטית

איסוף כלים כמה שיותר אובייקטיביים, כמה שיותר משוכללים, כמה שיותר אמיתיים כדי להגיע לאמת חברתית. לגלות עובדות עבור המציאות.חיפוש אחר אמת אובייקטיבית חיצונית.

ד.מחקר התאבדויות של דורקהיים כדוגמה לסוציולוגיה פוזיטיביסטית

דורקהיים הוא ביטוי לסוג החשיבה הפוזיטיביסטית. מתסכלים על נתונים אובייקטיביים-תעודות פטירה של אנשים. מכמתים, ממספרים את הנתונים הללו ומנסים למצוא קשרים סטטיסטיים בין עובדה חברתית כמו דת לבין עובדה חברתית כמו התאבדות או סיכויי התאבדות. למצוא משהו אובייקטיבי, אמת שניתן לאושש או להפריך אותה.כך עושה דורקהיים בכל המחקרים שלו.

ה.ביקורת הפוזיטיביזם והגישה הפרשנית.

הביקורת על הפוזיטיביזם: אנחנו לא באמת יכולים לאסוף נתונים על המציאות כפי שהיא.כי אנחנו תמיד קולטים את המציאות ע"י החושים, אבל מבינים אותה ע"פ ההבנה שלנו, ע"פ הפרשנות שלנו. כלומר, אנחנו חלק מהמציאות החברתית ואנחנו משנים ומעצבים אותה. כלומר אנו לא יכולים לתפוס את המציאות כמשהו אובייקטיבי, כי המציאות החברתית נוצרת דרך הפרשנות של בני האדם. ולכן חשוב להבין אותה. המציאות החברתית לא מסודרת כמו הטבע ויש לה חוקי על שניתנים לגילוי, אלא החוקים מיוצרים ע"י בני האדם ולכן עלינו להבין איך בני האדם יוצרים, מבינים ומפרשים את המציאות שסובבת אותם.

הגישה הפרשנית: הפרשנית לעומת זאת שואלת שאלות כיצד בני האדם מבינים את המציאות שסובבת אותם. איזו משמעות בני האדם מעניקים למציאות שסובבת אותם. לגלות איזשהו סדר בפרשנות הזו. הפרשנות הסוציולוגית היא תמיד אינטר-סובייקטיבית,נותנים משמעות די דומה להליכים שקורים מסביב, הפרשנות נוצרת מוך משא ומתן בין פרטים ובים פרטים ברמה החברתית. מתמקדים בהליכים הבין-אישיים שדרכם אנשים מעניקים משמעות לעולם החברתי שסובב אותם.כיצד בני האדם מבינים את הקשר בין איקס וואי. אנחנו לא ממקדים את המאמץ המחקרי בקשר שבין התאבדויות וסולידריות חברתית אלא מדוע דורקהיים התעניין כ"כ בקשר בין התאבדויות לסולידריות חברתית, אלא מה ברוח החברה שבה הוא חי גרמה לו להתעניין כ"כ בתחום הזה וניסיון למצוא תשובות לתופעה.האופן שבו פרשנות שני האדם נותנים משפיעה על ההתנהגות שלהם.

ו.האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם כדוגמה לסוציולוגיה פרשנית:

אחד הטקסטים\מחקרים המבטאים באופן הכי טוב את השוני בין הפרשנית לפוזיטיבית הוא וובר שנקרא בעוד שבועיים.המחקר של וובר על האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם הוא מחקר מכונן שמסביר את רוח התקופה. שהפרדיגמה משפיעה על סוג השאלות. הוא מנסה להבין את התפתחות הקפיטליזם, למה הוא נוצר, או לייתר דיוק ניסיון להבין את האתיקה-שהיא מסגרת פרשנית שבני האדם יצרו אל מול יצירת תרבות שבתוכה צומח הקפיטליזם. אנחנו רואים כאן את מושג הפרדיגמה: בכך שאנו רואים יש הבדל בצורה שבה הוא שואל את השאלות. הוא שואל שאלה של קשר בין סוגי פרשנויות. קשר בין סוגי פרשנות שונים של בני אדם.מתחיל מנתון פוזיטיביסטי, אבל ממשיך בלנסות להבין את הקשר הזה במושגים של פרשנות.

הפרוטסטנטיות מתבססת על שלושה עקרונות בסיסים:

Sola fidaרק אמונה:המצוות פחות חשובות, מה שחשוב הוא האומנה באל.בניגוד לקתולים שיש  חשיבות גדולה לטקסים.

Sola grasiaרק חסד:זה הכי חשוב ורלוונטי לנו. ע"פ הפרוטסטנטים{מרתין לותר}גורלו של האדם נקבע ע"י חסד אלוקי. האדם נבחר וגורלו נחרץ לפני שהוא נולד ע"ב החסד האלוקי. האלוקים נותן או לא נותן חסד לאותו אדם. אם אלוקים נתן לו חסד יהיה לו חיים טובים ואם לא אז לא. לאדם אין יכולת בחירה. למה זה טוב לנו? כי גן-עדן או גיהינום נקבע מראש. מה שקורה בפועל הוא שההצלחה הופכת למושג הייעוד. כמה שאתה מצליח ככה יודעים אם תגיע לגן-עדן או גיהינום. ההצלחה נמדדת בייעוד בעולם המקצועי עבור גברים, ועבור נשים בעולם המשפחתי.מה טוב בזה? זה מדרבן. שאני צריך להוכיח לעצמי שנבחרתי לטובה, הם היו צריכים להוכיח שהם הצליחו, אז הם פורצים דרכים חדשות, פתחו עסקים, ולא להסתפק במה שיש כי אז זה אומר שהם יגיעו לגן עדן. בגלל זה חלק מיסודות הקפיטליזם זה לצמוח, להתרחב, לשאוף. לותר שנא את הבזבוז של הכנסייה הקתולית והגלימות וכל החרא הזה, ולכן טען לסגפנות ולחיי צניעות. לכן כנסיות פרוטסטנטיות הן נקיות מאוד וצנועות מאוד. וובר מכנה את זה כרוח הקפיטליזם שמצד אחד לצבור ולהתרחב ומצד שני לשמור, לחסוך ולא לבזבז. זה הבסיס התרבותי שבתוכו הקפיטליזם יכול לצמוח עפ"י וובר.

Sola textoraרק כתבי קודש: תרגום התנ"ך. הדבר הראשון שנעשה. כדי שתהיה גישה לאנשים לכתבי הקודש ולא רק לגדולים בדת.

לסיכום: וובר במחקרו בוחן את האופן שבו בני האדם מפרשים ומבינים את העולם שלהם. וובר מראה לנו באותות ובמופתים שהפרשנות הזו של המציאות יש לה תוצאות במציאות עצמה. כלומר באופן שבוא אנשים פירשו את המציאות באותה תקופה הצמיחה את הקפיטליזם. בני האדם מייצרים את העולם שלהם.

מושג הפרדיגמה וסוציולוגיה ביקורתית מול ממסדית

1.מושג הפרדיגמה:

ישנן מספר גישות בתחום הסוציולוגיה, שעברו שינויים רבים מאז ימיו של דורקהיים.באופן רגיל שבו המדעים מתפתחים זה באמצעות צמיחת תיאוריה שמצליחה להסביר את השאלות והמושגים העיקריים, הממצאים המחקריים של זמנם, נחשבת לתיאוריה המרכזית באותו תחום באותה תקופה אבל לאט לאט מצטברים ממצאים שלא מסתדרים עם התיאוריה ואז המדענים מנסים לחפש תיאוריה חדשה שתסביר את הממצאים הקודמים אבל תהיה יותר רחבה ומעמיקה ותסביר גם את הממצאים החדשים שהתיאוריה הקודמת לא הצליחה להסביר. לחילופים הללו בתיאוריות אנו מכנים פרדיגמה. פרדיגמה היא סוג של מטא-תיאוריה שממנה נגזרות תיאוריות יותר קטנות ספציפיות שנוגעות לתופעות קונקרטיות. הפרדיגמה היא נגזרת מחשבה רחבה שבאמצעותה אנחנו חושבים.הפרדיגמות הן הנחות יסוד לגבי המציאות שדרכם אנחנו חושבים, מעלים שאלות… הפרדיגמות מנחות אותנו בחיפוש התשובות.אחת המטאפורות לפרדיגמה-הפרדיגמה היא כמו משקפיים.. אם נרכיב משקפיים ורודים נראה את העולם ורוד יותר, שחור-פסימי יותר. היא מכוונת את העולם שאנו רואים וכל אחד מאיתנו מאמץ לאורך שנותיו כחוקר פרדיגמה שמתאימה יותר לתפיסת העולם שלו. בגלל שהסוציולוגיה הוא נושא רחב ומורכב הפרדיגמות בתחום לא באות להחליף זו את זו, אלא שוכנות זו לצד זו, ובכל תקופה פרדיגמה אחרת היא דומיננטית יותר.למשל אם היינו לומדים לפני הרבה שנים היינו לומדים בעיקר סוציולוגיה פונקציונאלי סטית אבל היום הפונקציונליזם יצא אט אט מחמת מיאוס.אנחנו נכיר את רוב הפרדיגמות, לפחות את הבסיס שלהן, את מושגי היסוד, השאלות שכל אחת מניחה לכן המושג של פרדיגמות ילווה אותנו לאורך כל הסמסטר. נציג אותן בכל השבועות הראשונים.נכיר את הפרדיגמות כאל סוג של קביים לדמיון הסוציולוגי שלנו.יש המון צירים שעליהן ניתן להניח את הסוציולוגיה אומנם הסוציולוגיה בת זמננו נוטה להניח את עצמה על פני רצף של:

2.הסוציולוגיה ממסדית מול סוציולוגיה ביקורתית:

סוציולוגיה ממסדית: היא סוציולוגיה שמבקשת לסייע לממסד הקיים.אותם סוציולוגים{כדורקהיים וחבריו} מנסים לתת לשלטון כלים לנהל את החברה בצורה טובה יותר. הם מנסים להבין את החברה, אבל ההבנה הזו לא מערערת על היסודות של הסדר החברתי אלא הבנה שמבקשת לתמוך בקיומו של הסדר החברתי ולאשר את ייצובו.כי זו אמונה שבלי סדר חברתי תהיה אמוניה שמובילה להתאבדות ואז יהיה הרס חברתי. בראשיתה של החברה הישראלית, הסוציולוגים היו מאוד מגויסים לעזור למדינה החדשה לקלוט עלייה, לארגן מחדש, ליצור סדר חברתי יציב.ולשהות המדינה.סוג של סוציולוגיה שמזדהה עם הממסד ומסייעת לו. היא מקבלת את תפיסת עולמו של הממסד.

סוציולוגיה ביקורתית:מרקס וחבריו. סוציולוגיה שמעלה שאלות אודות הנחות היסוד הממוסדות.היא טוענת, הסדר החברתי הקיים לא בהכרח משרת את כולם.אנחנו צריכים לקחת בחשבון את האינטרסים שיש להמון מאחורי הסדר החברתי הקיים. למי הסדר החברתי תורם? מי פועל לשימורו? מה מתנגד לו ולמה? הסוציולוגיה הביקורתית איננה מקבלת את הנחות היסוד של הסדר החברתי כמובנות מעליהן. היא מאתגרת את הנחות היסוד ושואלת לגביהן שאלות סוציולוגיות. היא לא מניחה שהחברה מתנהלת בצורה הטובה ביותר אלא היא שואלת שאלות, האם זו הצורה הטובה ביותר ועבור מי?כדוגמת הימנים שמאשימים את הסוציולוגיה שהיא שואלת שאלות על הפוסט ציונות, לא כי היא לא ציונית, אלא כי הנקודה הפרדיגמאטית של היום היא ביקורתית. היא רוצה להבין למה…ועבור מי? למה הציונות מוגדרת כמו שהיא מוגדרת? אנחנו כסוציולוגים שואלים לגבי זה שאלות לגבי הסדר החברתי הקיים של הציונות, מי נהנה מהסדר החברתי? את מי הוא משרת ובמי הוא פוגע?סוציולוגיה בת זמננו מגויסת לביקורתיות, לשאילת שאלות על הסדר הקיים.

סוציולוגיה: היחיד והסדר החברתי

היחיד והסדר החברתי

באיזה מידה הסדר החברתי כופה עצמו עלינו?איך אנחנו הופכים להיות חלק מהחברה,הופכים לחיות חברתיות?איך אנחנו יוצרים סולידריות-אלו הן שאלות בסיסיות בסוציולוגיה.

*הסרט זליג-איך אנחנו יודעים ומפנימים מהו הסדר החברתי?(הדמות זלג קופצת בין תקופות שונות במאה ה20 ומתאימה עצמה לרוח התקופה ולמנהגיה).

1.בין תת חיברות לחיברות יתר:

-בחברה של היום אנו נוהגים למקסם תועלת(הומו אקונומיקוס-איזה התנהגות תיתן לי את התועלת הגבוהה ביותר ולפיה אפעל-למשל חתונה עם איש עשיר.מושג מהכלכלה.)

-לפי התפיסה הזאת היחיד דואג לעצמו והחברה היא אוסף הפרטים ההם-אינדיבודואל אחראי לחייו.

–היחיד והחברה הם במסלול של התנגשות וזה מה שיוצר את האדם כפי שמוכר לנו כיום.-פסיכולוגיה מתמקדת באגו.

– הסוציולוגיה לא עוסקת באדם כיחיד אלא כחלק מאינטראקציה.

2.הקשר בין היחיד לחברה על גבי הציר הבא:

חיברות יתר-יותר מדי מעוגנות בחברה                                     תת חיברות—מעט מדי מעוגנות.

תת-חיברות-(אדם סמית')הפרטים הם אלה שבונים את החברה,וקובעים את כלליה, היחיד מקבל החלטות בעצמו,אוסף מידע,ועל בסיס זה הוא מחליט מה לקנות ומה לא לקנות. האינטראקציה בין היחידים היא לא יותר ולא פחות מחליפין,שבן כל צד מבקש לתת מינימום ולקבל מקסימום.כל היחידים הם אינבודואלים ממקסמי תועלת.-החברה היא ביטוי של החברה.

חיברות יתר-(דורקהיים)החברה קיימת מעבר לפרטים,היא ישות בפני עצמה. היחידים הם כמו מריונוטות,הם ביטוי של החברה-הם מפנימים את הכללים,הנורמות פנימה ופועלים בתוך טווח מאוד קטן של אפשרויות פעולה. מי שלא פועל כך-נעננש. היחידים הם הביטוי של החברה.-החברה קודמת ליחיד.

3.דורקהיים-מושגים מרכזיים:

-תודעה קולקטיבית: במהלך ילדותנו המוקמת אנחנו מפנימים את התודעה הקולקטיבית.-הדברים הבסיסיים המשותפים-נורמות,אמונות,ערכים.(מאוד קל לזהות מרחוק ישראלי בפרו למשל…)תודעה שמעט קשה להגדיר.

-הדימוי של החברה כמערכת בעלת צרכים: קיום הסולידריות היא אחת הצרכים. איך תישמר הסולידריות?

-סולדיריות בחברה המודרנית מבוססת על תלות(בניגוד לביסוס על דימיון בחברה הקודמת)-התלות מהווה דבק חזק יותר מאשר הדימיון לטענתו. סולידריות מכנית היא המאפינת את התץקופה המוקדמת יותר-בין אנשים היה דימיון רב.ואילו סולידריות אורגנית-נוצרת בשל התלות המאוד חזקה בין האנשים,סולידריות מאוד הדוקה.החברה תשרוד בגלל שאנשים נהיים תלויים יותר זה בזה. מכנית מול אורגנית.

-חלוקת עבודה– בין נשים לגברים גורמת להם להיות תלויים זה בזה ולכן מובילה ליציבות המשפחה.משפחה הינה מרכיב מהותי בחברה-דרכה נחדיר בילדים תודעה קולקטיבית.משפחה תהיה יציבה ככל שהתלות בין גברים לנשים תהיה חזקה יותר.

-עובדה חברתית- נחזור למהפכה המדעית אשר מלמדת אותנו לחפש עובדות.דרקהים מחפש תופעות שיהיו בגדר חוקים, ומחפש ביניהם קשר קבוע-חוקיות. כמו שמדען קובע חוק-מים רותחים ב100 מעלות,דרקהיים מחפש חוקים שיהיו נכונים בכל חברה לעולם.

סוציולוגיה: דורקהיים על ההתאבדות

מחקר קלאסי של דורקהיים על התאבדויות:

דורקהיים היה הראשון שהחזיק במשרה אוניברסטיאית של פרופ לסוציולוגיה.

לרוב נציע הסברים אישיים להתאבדות .דורקהיים טוען שאם יציע הסבר חברתי לתופעה האישת הזאת-זה ייתן למדע כוח מאוד חזק.

מחקרו: דורקהיים  חקר התאבדויות אינדבידואליות. הוא קיבל נתונים סטטיסטים לגבי מקרי  מיתות-האם הייתה משפחה, דתם,וסיבת המוות.

תוצאותיו: גברים מתאבדים יותר מנשים, פרוטסטנטים מתאבדים יותר קמתוליים ויותר מיהודים.רווקים מתאבדים יותר. נטולי ילדים מתאבדים יותר.תוצאות אלו חוזרו במחקרים גם בהמשך.

דורקהיים מנסה לעלות על השאלה-מה משותף לכל המאפיינים שמצא?הוא מגיע למסקנה חשובה-יש קשר בין סולדריות חברתית(מידת המעורבות של האדם בחברה)לבין הסיכוי שיבחר להתאבד.

מידת האינטגרציה,המעוגנות של היחיד בחברה-משפיעה על רוחב התופעה.

1-פרו' לא נדרשים לאנשים נוספים ע"מ לבצע את חובות הדת. היהודים והקתולים מאולצים ע:י הדת לפעולה עם אנשים נוספים.(מניין עם עוד אנשים,מיסה)

2-גברים עובדים מול מכונות, ונשים הן אלה שמדברות עם השכנות, ובאופן כללי נמצאות יותר בקשרים חברתיים-הסולידריות,העיגון שלהן בחברה גבוה יותר.

3-יותר ילדים-האדם מעוגן יותר בקהילה,מעורבותו ברמה החברתית יותר אינטנסיבית.

ההשערה שהתבססה: דורקהיים מעלה השערה על הקשר בין התאבדות לסולידריות.(נזכור שהוא מתייחס לאדם שמתאבד בגלל בעיות אישיות-אגואיסטית.)

דורקהיים מגלה עוד סוגים של התאבדויות.

-התאבדות אנומית(מצב של העדר סדר חברתי)-מצב זה מביא לכך שהאדם לא יכול להיות סולירי עם החברה,כי היא מתפרקת. מניע משמעותי להתאבדויות.סביב הגירה(בין מדינה למדינה,מהכפר לעיר…),גם יש שיעור התאבדיות גבוה, במשבר הכלכלי של 29 נצפה שיעור גבוה.

-אין לי מה להפסיד,גם אני לא קשור,וגם החברה מסביבי מתפרקת-התאבדות פטליסטית.סוג פחות מדובר.

-אלטרואיסטית-לרצות להקריב חיים למן הקבוצה שכן יש בה סולדירויות חזקה.בעיקר בתקופות של איום וסכנה חזקה על החברה-נרצה להגן עליה. לדוגמא-טייסי הקמקזה היפנים-מקיריבים את עצמם למען הגנה על המולדת. מחבלים מתאבדים,התאבדות למען קידוש השם. למען הקבוצה, דוקא בגלל שייכות מאוד עמוקה אליה.

ולכן יש קשר מורכב ולא חד כיווני בין סולידריות להתאבדות.

-חשוב לציין שההסתברות להתאבדות עולה עקב ארבעת המקרים שהוזכרו לעיל,ולא קורית באופן ישיר בגללם.

ההיסטוריה של הסוציולוגיה

ההיסטוריה של הסוציולוגיה:

במאה ה18 צומח תחום ידע חדש שעוסק בחברה-הסוציולוגיה.למה זה קורה דווקא בנק' זמן זאת?

והתשובה שהסוציולוגיה בעצמה מוצאת להתפתחות הסוציולוגיה היא צומת שלוש המהפכות:

המהפכה המדעית-המהפכה המדעית הפכה את חיפוש הידע לדרך מקובלת,דרך שנחשבת כטובה ביותר

1.זוהי מהפכה שהחלה בהתפתחות התיאוריה ההליוצנטרית.היא מתבססת על הטלת ספק על הנחות היסוד הכי בסיסיות ואמתיות שאנחנו מכירים. ולאחר מכן לנסות לאמתן במחקרים.(למשל ההנחה שמרק עוף מרפא-הוטל בכך ספק, ורק לאחר מחקרים אומתה התיאוריה).

2.ניסיון של המדע לנסות למצוא חוקים שנכונים תמיד(מים רותחים ב100 מעלות..)-חיפוש חוקי הטבע.

3.פניה למחקר אמפרי-חיפוש תשובות שניתן לחוש באמצעות החושים.

4.התפתחות הממסד המדעי –בעיקר אוניברסיטאות ומכוני מחקר.אוסף של נורמות יציבות,דרכי פעולה קבוועות.

המהפכה התעשייתית-

המהפכה התעשייתית מתרחשת במאה ה16.

1.גורמת לשינוי מוחלט בדפוס היחסים החברתיים.

2.באופן הייצור

3.בדפוסי המשפחה

4.צורך גובר בהבנה של החברה שעוברת שינוי מאוד משמעותי

קודם לכן המשפחה הייתה יחידת הייצור הראשית, לא היו מפעלים עם היררכיה של מנהל ועובדים.למשפחות כבר לא תהיה עבודה,שכן הכנסת מכונות-נול מכני למשל-מורידה את התפוקה של ייצור בדים ע"י משפחות. מי שכן עובד באותם מפעלים צריך למצוא סידור לילדים,ההוראות לעבודה כתובות-ולכן יש ללמוד קרוא וכתוב-מוביל להקמת בתי ספר, יש ללמוד לקבל מרות,לעבוד עם אנשים שלא מהמשפחה-זרים.לפיכך יש לבסס חוקים כדי שהחברה החדשה תתנהל היטב, מכאן עולה צורך להבין איך "הדבר הזה" עובד-תמריץ מהותי להופעת הסוציולוגיה-מדע שיכניס סדר וחוקים בשינויים המתרחשים.

המהפכה הצרפתית-נותנת הקשר פוליטי להתפתחות הסוציולוגיה.

המהפכה הצרפתית מספקת את הדלק הפוליטי לסוציולוגיה, בצרפת גם מתפתחת הסוציולוגיה.קודם לכן הייתה מונרכיה ולאחר המהפכה התפתחה רפובליקה.יש לשכנע את האזרחים שהשיטה הזאת אכן מוצלחת.-בעיקר מצד השלטון. השלטון מתבסס על המדע,שיציע לו כלים טובים יותר לנהל את הפוליטיקה. המדע מסייע לשליט לבצר את כוחו.

התוצאה של שלושת המהפכות כאמור היא לצמיחת הסוציולוגיה-מדעי החברה,מדעי האדם.

הגדרתה של הסוציולוגיה-תחום ידע/מדע השואף לחקור את התנהגות האנושית דרך בחינת ההקשר החברתי בו הם נמצאים. היא מתמקדת באינטרקציה בין אנשים ולא בפעולתם כיחידים.

אבות מייסדים-אוגוסט קומט,אמיל דירקהיים,קרל מרקס, מקס וובר (הסוציולוג המרכזי)

ראה: סיכומים במבוא לסוציולוגיה

דורקהיים על התאבדות

היחיד והסדר החברתי

מושג הפרדיגמה וסוציולוגיה ביקורתית מול ממסדית

סוציולוגיה: פוזיטיביזם מול פרשנות

גישות בסוציולוגיה

תולדות הפילוסופיה

תולדות הפילוסופיה הן במידה רבה סיפור של התפתחות בדרך שבה בני האדם ניגשים להבין את המציאות סביבם, דרך שהשתנתה לאורך אלפי השנים של הפילוסופיה בצורה של שאלות שונות ששאלו פילוסופים ותשובות שונות שהם סיפקו.

בתחילת דרכה הייתה הפילוסופיה היוונית בעיקרה פילוסופיה אונטולוגית השואלת לגבי מה יש בעולם. מאוחר יותר בתולדות הפילוסופיה היוונית פילוסופים כמו אפלטון ואריסטו החלו לשאול שאלות פילוסופיות הנוגעות לטיבה של ההכרה כמו גם תורת המידות והמדינה.

הפילוסופיה של העת החדשה היוותה שינוי דרמטי בתולדות הפילוסופיה כאשר עיקר העיסוק של פילוסופים הוסב לעיסוק אפיסטמולוגי ששואל לגבי דרכיה של ההכרה. עיקר שאלותיה של הפילוסופיה בתקופה הזו הן כיצד יכולה ההכרה האנושית לדעת דבר מה לגבי העולם לפני שהיא עונה על השאלות הראשוניות של הפילוסופיה האונטולוגית.

השלב החשוב הבא בתולדות הפילוסופיה מגיע עם קאנט שסבור כי ההכרה מחילה את הקטגוריות המחשבתיות שלה על החומר החושי המגיע מהמציאות, ועם הפילוסופיה של הגל שטען כי ההכרה הזו משתנה לאורך הדורות. ברגע שנעשתה רלטיביזציה להכרה נפתח שלב חדש בתולדות הפילוסופיה שהחלה לעסוק בהבנת השינויים והיחסים בין הכרה. כך עלתה במאה העשרים הפילוסופיה של הייצוג שהייתה במידה רבה פילוסופיה לשונית. פילוסופים כעת התחילו לשאול לא מה יש בעולם, לא כיצד אנחנו יכולים לדעת מה יש בעולם אלא כיצד אנו מבינים את מה שאנחנו מבינים לגבי העולם.

במילים אחרות, ניתן לראות כיצד תולדות הפילוסופיה הן למעשה היסטוריה של סוג של נסיגה, כאשר הפילוסופיה עונה על שאלות יותר ויותר בסיסיות בכדי לענות על השאלות המקוריות שלה. לכאורה הפילוסופיה מתחילה בשאלות הכי בסיסיות ותמימות לגבי העולם, אך במובן מסוים היא כל הזמן נעה בכיוון של עוד ועוד שאלות מקדימות שהן למעשה בסיסיות יותר מהשאלות המקוריות של הפילוסופיה. כלומר, הפילוסופיה, בכדי לדעת מה יש בעולם, צריכה קודם כל לשאול כיצד אנחנו יכולים לדעת מה יש בעולם, התפתחות פילוסופית שהחלה רק עם הפילוסופים של העת החדשה. לאחר מכן גם על שאלות אלו מצטרפות שאלות חדשות בפילוסופיה שמנסה להבין את היחסים בין דרכים שונות לתפוס את העולם.

פילוסופיה – מבוא

פילוסופיה היא צורה מיוחדת של חשיבה אנושית. הפילוסופיה לא הייתה מאז ומתמיד ואף לא התקיימה בכל תרבות שהביטה בעולם סביבה ושאלה מה משמעותו. הפילוסופיה, תחת זו, היא דרך מיוחדת לשאול את השאלות הללו לגבי העולם. אמנם תולדות הפילוסופיה הן מגוונות ביותר באופנים שבהם פילוסופיה שאלה לגבי העולם ולגבי התשובות שהפילוסופיה נתנה לשאלותיה, אך בכל זאת ישנם כמה קווים שהופכים את הפילוסופיה לצורת חשיבה מאוד מסוימת שנבדלת מהספרות, התיאולוגיה או כל תחום אחר של מחשבה אנושית.

הפילוסופיה מתחילה כאשר האדם מנסה להסביר את העולם שלו באופן גורף. כלומר, הפילוסופיה מניחה כי ישנם עקרונות מסוימים שפועלים בכל מקום ועל עת, אמיתות מסוימות שהן תמיד תקפות ושמהן נובעת כל חווית הקיום שלנו. פילוסופיה, על פי רוב, אינה מסתפקת בהסברים נקודתיים אלא מחפשת את המהות שמאחורי התופעות בניסיון להגיע לאיזשהו גרעין של אמת.

אמנם, תחום העיסוק הזה של הפילוסופיה ידע תפניות רבות במהלך תולדות הפילוסופיה. הפילוסופיה מתחילה עם הפילוסופיה היוונית והוגים כמו אפלטון ואריסטו שהניחו את היסודות לעיסוק בפילוסופיה בתרבות האנושית. לאחר מכן השלב החשוב הבא של הפילוסופיה, לפחות הפילוסופיה המערבית, הוא המעבר לפילוסופיה של העת החדשה עם הוגים כמו דקארט, שפינוזה וקאנט שתהו על הדרך שבה יכולה הפילוסופיה להכיר ולתאר את העולם. לאחר הפילוסופיה של העת החדשה מתפצלת הפילוסופיה לשני זרמים עיקרים: פילוסופיה אנליטית שמאפיינת בעיקר את העולם דובר האנגלית מול פילוסופיה קונטיננטלית שמאפיינת בעיקר את אירופה. שני הזרמים הללו של הפילוסופיה לקחו את שאלותיה של הפילוסופיה לכיוונים שונים למדי אך המשיכו לקיים דיון בניהן.

לעיתים, כאשר מביטים על תולדות הפילוסופיה ממעוף הציפור, נראה כי למעשה פילוסופיה לעולם אינה מצליחה לענות על השאלות שהיא מציבה לעצמה, אלא רק מחליפה אותן בשאלות אחרות. למעשה, נראה כי הפילוסופיה במובן מסוים רק נסוגה כל הזמן מהבנה אמיתית של העולם סביבנו שכן בתחילה הפילוסופיה (היוונית) שאלה לגבי טיבם של הדברים בעולם, לאחר מכן הפילוסופיה (של העת החדשה) שאלה לגבי היכולת שלנו לדעת אודות דברים בעולם ולבסוף הפילוסופיה (של זמננו) עוסקת בעיקר בשאלות של ייצוג, כלומר כיצד אנו יכולים לייצג את מה שאנחנו יודעים אודות מה שיש בעולם. גם אם זה נכון שהפילוסופיה מעולם לא הצליחה להציב נקודה בסוף המשפט, וכל פילוסוף רק פתח שאלות נוספות שממשיכי דרכו בפילוסופיה נאלצו להתמודד עימן, אין כל ספק כי מסעה של הפילוסופיה האנושית הניב כמה מהרעיונות החשובים והמשפיעים בתולדות האנושות, מה שהופך את העיסוק בפילוסופיה לכל כך מרתק.

עיקרון הסתירה של אריסטו

עקרון הסתירה של אריסטו:

לפי אריסטו אי אפשר שאותו דבר יהיה שייך ולא שייך לאותו דבר באותו זמן, ומאותה בחינה. זהו העקרון הראשון שאיננו היפותטי.

(A is B) ^ (A is not B) "ויתווספו כל ההסתייגויות הנחוצות כדי להמלט מהקשיים הסופיסטים"- אם יהיה צורך, נוסיף עוד הסתייגויות לעקרון הסתירה הפתוח הזה. עקרון הסתירה בא להגיד לנו מה יכול להיות ממשי ומה לא יכול להיות ממשי.

לדעתו של אריסטו אם יש לנו משהו שהוא גם אדם וגם ספינה- זה אומר שיש שני דברים, משום שאדם איננו מסמן ספינה. אפשר להמציא מילה שהיא מסמנת שני דברים מנוגדים: אבל אז המילה הזאת איננה מסמנת דבר אחד.

כלומר, עקרון הסתירה של אריסטו משמעותו שמשהו יהיה אחד ושמשהו יהיה משהו.

 מדוע לא להגיד שהיחס היחיד שיש לנו הוא היחס של 'מזדמן ל'? מדוע לא להגיד שכל דבר הוא מזדמן? כלומר, שאין שום דבר שנאמר כשלעצמו. מיצי היא בע"ח משום שמזדמן לה להיות בע"ח.

נניח שהכל בעולם הוא 'מזדמן': למיצי מזדמן להיות יונק. אומר אריסטו: אם זה היה כך, היו כל המזדמנים מזדמנים, ולא היו מזדמנים לשום דבר: שום דבר לא יאמר באופן מהותי על שום דבר. לכן, חייב להיות משהו שלכשעצמו שייך לדבר.

אחרת, לא יהיה ניתן להמלט מהבעיה הפרמנידית: נניח שאדם, קרח, וחכם נאמרים על סוקרטס באותו אופן (הקשר), הרי שסוקראטס הוא אדם ולא אדם בעת ובעונה אחת. לכן, סוקרטס הוא אדם באופן אחר ממה שהוא קרח או חכם.

אם סוקרטס איננו אדם כשלעצמו, אז הוא לא כלום. שאר הדברים הם ע"פי המזדמן.

לכן, אומר אריסטו, אם אנחנו רוצים להמלט מהבעיה הפרמינידית ואנחנו עדיין רוצים לעשות פרדיקציות עלינו להבחין בין להיות כשלעצמו לבין המזדמן. אחרת, לא היהי מה שישא את כל הפרדיקטים.

במילים אחרות, כאשר משהו נאמר כשלעצמו – זה סינוֹנימיוּת.

אמרנו שסוקרטס הוא אדם. מה ההבדל בין להגיד 'אדם זה הוא יונק', לבין להגיד 'אדם זה הוא חיוור'. מה שעל פי המזדמן – אין להם הגדרה. ב'אדם' יש הגדרה, אבל אדם חיוור- אין לו הגדרה – אני יכולה לתאר אותו, אפשר להגדיר אדם ואפשר להגדיר חיוורון, אבל לאדם חיוור אין הגדרה, משום שאין דבר אחד שהוא אדם חיוור (יכול להיות אדם שמזדמן לו  להיות חיוור). אין כאן אפיסטמה של חיוורון.

מדע במובן האריסטוטלי הוא מה שאני יכול לתת לו לוגוס.

אריסטו: אין אפיסטמה של המזדמן – יש אפיסטמה רק לכשלעצמו. (עונה על שאלת הברבור: חלק מהגדרתו של הברבור היא היותו עוף, אבל יש ברבורים שהם לא לבנים, ולמדתי את זה מהנסיון. לכן, זה לא חלק מההגדרה ובשל כך חלק מהמזדמן).

ההבחנה בין המזדמן לכשלעצמו של אריסטו איננה הבחנה אפיסטמולוגית לנוחותינו, אלא הבחנה אונטולוגית שנמצאת בתוך הדברים.

אין שום דבר באמצע הסתירה:

בין א' ל-לא א' אין שום דבר. לכן על פי אריסטו זה חייב להיות לבן או לא לבן (ולא לבן או שחור, יונק או לא יונק ולא יונק או עוף). במילים אחרות, לא רק שלא יתכן שאותו דבר יהיה שייך ולא שייך לאותו דבר, אלא שמשהו צריך להיות או שייך או לא שייך: לא שניהם ביחד, אבל אחד מהם בהכרח. אני חייב או לשלול או לחייב, אם שללתי- אז לא חייבתי, ואם חייבת – אז לא שללתי.

מכאן שהלוגיקה של אריסטו היא לוגיקה דו-ערכית, מבחינה אונטולגית: האונטולוגיה של אריסטו היא דו ערכית (עוד מפרמנידס). העצם הוא בעצם מקרה מזדמן או לא- מזדמן.

ההווה אצל אריסטו איננו סוג עליון. ההווה איננו סוג- כל דבר הוא הווה. אם נסתכל על מיצי, נתעלם מכל הדברים שהם ספציפים ונשאל מה אפשר להגיד על הדבר הספציפי הזה- לא עושים אבסטרקציה.